מסורתיות מבחינתי היא היכולת להפוך ענבים ליין, כלומר היכולת לקחת את כל הטוב שבעבר ולקדם אותו קדימה. היינו לא להציב את העבר ואת העתיד בדיכוטומיות. זו ההגדרה למסורתיות כללית. במין האנושי באשר הוא, בלי מסורות שום דבר אינו מתקיים. לא מסורות של אימהות, של בישול וגינון וכל דבר אחר. זוהי העמדה העקרונית שלי, אך זו אינה עמדה אנטי-עתידנית. לפעמים אנשים שמים מסורת כניגוד דיכוטומי להתפתחות ולעתיד, אך אין זה כך. שכן דווקא הבנה טובה של המסורת היא הציר האמתי של טרנספורמטיביות והתפתחות.
בהקשר ספציפי ליהדות וישראליות, קודם כל התכנסנו לישראל מפזורות שונות, והמשמעות של תהליך זה היא שישנן גם מסורות שונות, הכוללות שירה, פיוט, תרבות, אוכל ועוד. הרעיון של זהות רב-גוניות, מפותחת, טרנספורמטיבית ולא זהות מדחיקה הוא בעצם היכולת לצאת נשכר מכל הצבעים של כל המסורות הללו. לכן, מבחינתי, מסורתיות זה ציר טרנספורמטיבי של התפתחות, לאורך ולרוחב. לאורך – זה על ציר הזמן, מה היה לפני 200 – 300 שנה, ולרוחב – זה גיאוגרפיה. בין אם זה מפרס, מאפגניסטן או רוסיה.
בתוך כל זה יש ציר נוסף, והוא הציר של החיים במרחב. כלומר היהודים כחיים במרחב הנוצרי או המוסלמי, דפוסים של מנטליות שקשורים גם בתיאולוגיה ובעמדה כלפי המציאות. זה קריטי לכך להבנה שהיהודים שבאו מהמרחב המוסלמי והספרדי היו הרבה יותר סובלניים, מאשר היהודים שבאו מהמרחב הנוצרי. הסיבה לכך נובעת כאמור מהבדלים של מנטליות, ציוויליזציות, ודברים רבים ועמוקים. יש לכך שורשים עמוקים מפאת העובדה שהתרבות שם לא הייתה מושתת על חרדה כמו במרחב האירופי-נוצרי. להבדל זה יש צדדים רבים, ולתרבות המושתתת על המרחב המוסלמי והספרדי יש צדדים שבטיים יותר שכוללת פחות מנטליות של הדחקות. סיבה נוספת להבדל זה היא כנראה בגלל השיתופיות שהייתה קיימת במרחב, היינו שמוסלמים והיהודים ראו את עצמם כ"מייחדים", ממילא לכן לא עסקו כל כך בהפרדות בינם לבין הדת שמנגד אליהם.
מה שחשוב הוא מה שהתרחש בעניין זה במדינת ישראל. תהליכים אלו השפיעו על כך שהדפוס המערבי במדינת ישראל הוא או שהחילונים מתכחשים לחלוטין לעבר, או שהחרדים מתכחשים לגמרי לאופציות אחרות ואפשרויות אחרות של מסורת. כלומר איך שלא יהיה יש כאן דחיקה למעשה של המסורת. הסגוליות של המסורתיות הספרדית ושל היהדות מארצות האסלאם ונכסיה הלכו לאיבוד. מדינת ישראל יכלה לצאת נשכרת מכך שכל קבוצה הייתה מקבלת מהטוב של הקבוצה האחרת. כיוון שתהליך זה לא התרחש, המהלך התפספס.
משמעות חשובה ונוספת היא שימת הלב שכשמשתמשים במילה מסורתיות כשם נרדף – ליהודי ספרדי מסורתי. כלומר לאותו יהודי שיכול גם ליהנות מהתרבות שלו, אך הוא לא תמיד לחוץ האם קיים מצווה זו או אחרת. הדוגמה הקלאסית לכך, היא היהודי שהולך לראות כדורגל בשבת, אך גם מקדש על היין לכבוד השבת. כמובן שלא כל היהודים המסורתיים כאלו, ישנם יהודים מסורתיים שרוצים לקיים מצוות, ולעומתם כאלו שאינם מעוניינים בכך, נקודת קיום המצוות היא אינה הנקודה של המסורתיות. הנקודה היא הגדרת המסורתיות כעמדה סובלנית, כשחור לבן.
הטור נכתב לרגל כנס ירושלים למסורתיות שיתקיים בין התאריכים 5-7/10/2021
לפרטים – לחץ כאן
