הצעת החוק שיזם שר המשפטים, גדעון סער, ופורסמה היום (א') להרחבת סמכויות החיפוש כדי לאתר כלי נשק בחברה הערבית – כשלעצמה איננה דבר שלילי אולם היא לוקה בחסר. היא תגדיל אולי במעט את יעדי חיפוש הנשק ואת המקומות אליהם יוכלו השוטרים להגיע לפעילות איתור הנשק, נחמד אבל לא משמעותי מספיק.
תפוצת כלי הנשק במגזר הערבי הפכה למכה שאפילו לוותיקי המערכת לא ברור מה ממדיה. אף גורם רשמי לא יודע להעריך את מספר כלי הנשק החבויים במתחמי המגורים בנגב, בגליל ובערים המעורבות.
ההצעה תענה על בעיה נקודתית – כיום שוטרים צריכים מידע מבוסס ומדויק, על כל ההוכחות הנדרשות, לפני שיקבלו צו חיפוש בביתו של אדם פרטי עם חשד שאוחז בנשק לא מאושר, מה שמסנדל לא פעם את האפשרות להחרים את הנשק. הקלה בתנאים אלה אולי תאפשר כניסה לעוד כמה מתחמים, אבל זו תוספת דלה בבחינת טיפה בים.
המצב כיום הוא שרבים מנושאי הנשק הלא חוקי שכבר נעצרו והואשמו בעבירות אלה יוצאים בהסדרי טיעון ועונש מקל – את זה צריך לשנות.
הדרך למיגור תופעת הנשק הלא חוקי עוברת קודם כל בקביעת עונש מינימום בחוק, שיכלול מאסר ממושך לכל מי שנמצא אצלו נשק לא חוקי. אולם ישראל חסון, סגן ראש השב"כ לשעבר, מנע את הצעדים הנדרשים להיאבק בתפוצת הנשק.
כשעונש המינימום שמדינת ישראל תחוקק יכלול 5-10 שנות מאסר לפחות לכל מי שייתפס עם נשק לא חוקי ברשותו והשב"כ יכנס לסיפור ויעצור את 1000 העבריינים הראשונים, היתר יתחילו להחזיר לבד את הנשקים, כך שתוך זמן קצר כל הנשק ייאסף מרצון.
