בעולם הערבי, בניגוד לצה"ל, לא בנו את המערך הצבאי על מורשת קרב, על תורת לחימה שנכתבה בדם, על תאונות אימונים או על התמקצעות מפקדיו. עיקר המודיעין שלו מתבסס על פרסומים בתקשורת. אין 8200, לא בחמאס ולא בחיזבאללה, ומה שיש נכתב בעיקר בזכות דבר אחד, צפייה באחר.
כך למשל ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה. הוא בנה את עצמו משום מקום, ביסס את מעמדו בזכות ההתנגדות, כשפעולה אחת מוצלחת הפכה אותו לבסיס של ריבון. אחר כך הגיעו סבבי לחימה קטנים שהפכו לימי קרב ולמבצע צבאי ארוך עם מחיר כבד. מה בעצם עשה חמאס? למד מחיזבאללה. נסראללה עבר את הגלגול הזה לפני שני עשורים. הוא בנה את האידיאולוגיה שלו מהתנגדות לקיומה של ישראל ולאט לאט פגע בעצב הישראלי באמצעות ירי מתיש של טילים וימי קרב מול צה"ל. שני הארגונים הפכו לשם דבר בזכות חטיפות חיילים ושחרור מחבלים עם דם על הידיים, ובשני המקרים ישראל אפשרה להם להפוך מתופעה מדאיגה לארגון טרור ומשם לריבון ושולט.
במשך השנים צפה חמאס בדרך בה ישראל התמודדה עם חיזבאללה. לא בכדי שומר החומות דומה מעט ללבנון השנייה – שני הצדדים הלמו אחד בשני ולא יצאו עם תוצאה ברור. נסראללה גם הוא למד לא מעט מהאופן בו ישראל התמודדה עם חמאס. את אותות בדיקת העצבים בגבול הצפון אנו חווים בימים אלו.
הדמיון באסטרטגיה הישראלית בשני הגבולות, מפתיע. "השקט בצפון נשמר כבר 15 שנה", הסבירו לנו למה לא ממהרים לפגוע בהתעצמות של נסראללה בלבנון; "השקט בדרום מאז צוק איתן מעיד על הרתעה", ניסו לשכנע אותנו שהמצב ברצועה השתנה. אבל התקופה האחרונה מלמדת שישראל התאהבה במשוואת השקט. וזה שקט שקרן. בפועל, חיזק חמאס את יכולותיו וכך גם נסראללה. חיזבאללה של 2006 לא דומה לחיזבאללה של 2021, וככל שיחלוף הזמן הצבא שבנה נסראללה רק ילך ויתחזק, וכך יקרה גם בדרום.
שני ארגוני הטרור ממשיכים ללמוד רק מלהשקיף, כשבאמצע נמצאת מדינה ששואלת את עצמה מה לעשות. למשל, ירי טילים לגליל המערבי וצה"ל בקושי מגיב בלבנון. גם אם לא יודה בכך, צה"ל מורתע מנסראללה. בניגוד לדרום, שם צה"ל מכה בחמאס גם כשהגא"פ (הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני – נ"א) משגר רקטות, בלבנון הוא חושש מנסראללה כשמתבצע ירי טילים על כברי או על הקריות. בדרום זה לא היה עובר חלק. רק בלילה החולף התרחשו תקיפות נרחבות בגלל בלוני טרור שהיה הופך להסלמה אם מדובר היה בירי ארוך טווח. בצפון? כמה פגזים וחזרה לשגרה.
אם נשאל היום קצין במטכ"ל מה האסטרטגיה הישראלית מול עזה או חיזבאללה הוא יענה שזה מורכב. ודאי שזה מורכב. התחכום בצד השני מבלבל מאוד את המערכת שיום אחד בוחרת להתעלם מבלוני תבערה, ביום שני מצמצמת הקלות הומניטריות ותוקפת בעוצמה וביום אחר מקלה עוד ובוחרת להגיב לכשתרצה בכך.
התשובה האמיתית היא שאין אסטרטגיה אחת מול הטרור. נראה שישראל צריכה להחליט כמה רחוק היא מוכנה ללכת, כי כרגע משוואת ההרתעה לא מצליחה כל כך.
