תשמעו סיפור, לפני כמה ימים חגגתי לעצמי יום הולדת שמח עם כמה חברים בחוף הים. בכל שנה לקראת היומולדת שלי שיזינג אשתי שואלת אותי מה בא לי לעשות, איך בא לי לחגוג, ואני עושה לה מין פרצוף ממורמר כזה, ואומר לה כמו תינוק, לא בא לי כלום, אני לא רוצה כלום, אל תארגני כלום, אל תזמיני אף אחד, תודה רבה, באמת לא בא לי כלום, אני שונא שחוגגים לי. ובכל שנה מחדש שיזינג אומרת לי, די תפסיק להיות תינוק תפסיק להיות טמבל, יש אנשים שאוהבים אותך ורוצים לשמוח איתך, למה אתה כזה נודניק. ואז אני אומר לה, טוב בסדר בסדר, בואי נעשה משהו קטן, תזמיני ממש קצת אנשים אין לי כוח. ושיזינג אומרת לי, בסדר בסדר יא בכיין, אתה רוצה שנצא למסעדה או משהו, ואני אומר לה, לא, אני רוצה שנעשה מדורה.
וככה יצא שגם השנה שיזינג אירגנה לי מדורת יום הולדת קטנה וחמודה בחוף הצוק בתל אביב, היינו ממש קצת אנשים, והבאנו אוכל טעים, ויין טוב, וקרשים למדורה, ועוגת שוקולד משהו בסט, וגיטרה ומחצלת וכמה כיסאות כאלה של חוף, וישבנו לנו בשקט, בחושך, מתחת לירח, מול חוף הים של תל אביב, ואכלנו ושתינו ועישנו ושרנו ביחד שירים יפים של שלמה ארצי, והיינו שמחים והרגשנו צעירים.
ולקראת סוף הערב כשכולם כבר היו קצת שיכורים מיין ומאהבה ומירח ומשמחה, לקחתי את הגיטרה, והתחלתי לשיר את אנעים זמירות ושירים אארוג, וכל החברים שלי שרו איתי ביחד, כי כולנו דתלשים ברוך השם וכולנו מתגעגעים, ובגלל שהם זרמו איתי, אז המשכתי לשיר. אני זוכר את כל אנעים זמירות בעל פה, כי כשהייתי ילד לא שרתי אנעים זמירות אף פעם, כי לא היה לי אבא שידאג לי ושיבקש מהגבאי שאני אשיר ושיחבק אותי כשאני יורד מהבמה, אז כל הזמן חלמתי לשיר אנעים זמירות, ופתאום, ביום ההולדת שלי, במדורה, התחשק לי להגשים את החלום הזה, כאן ועכשיו! אז שרתי אנעים זמירות, מההתחלה עד הסוף, והחברים שלי המתוקים שלי שרו איתי הכול ביחד, איי אייי אייי זה היה מדהים. כמו כן לדעתי אנעים זמירות זה בכלל שיר שמנסה ללעוג לגברים מקריחים כמוני. מה הקשר מחלפות ראשו כבימי בחורות אה.
וכשסיימנו לשיר אנעים זמירות, שיזינג אמרה פתאום, בואו נלך לשחות בים! וכולם התלהבו ואמרו, יאללה, איזה כיף, בואו נלך, ובאמת בתוך כמה שניות ירדנו בשירים ובריקודים מהצוק של חוף הצוק, לקו המים. והמים היו רכים ונעימים, הם לא היו קרים בכלל! אז כולנו נכנסנו אליהם ושחינו במים, והבטנו בשמיים, והירח ליטף אותנו, הוא היה לבן ועגול ושמח, זה נדיר שהירח שמח, רוב הזמן הוא עצוב. אייי איי אייי חביירימלעך, אני אפילו לא מנסה להסביר לכם כמה היינו מאושרים אז, כששחינו במים, אני זוכר שהרגשתי איך הלב שלי מתרחב ומתנפח מאהבה ומשמחה, החיים האלה כל כך צפופים ומעייפים, אבל לפעמים יש בהם רגעים מתוקים של חסד, לילה בים עם חברים, ירח מלא, מים חמימים, אייי נפשי חמדה בצל ידך לדעת כל רז סודך.
ואחרי כמה דקות כאלה, נפלאות ומתוקות ויפות ובוהקות ונשגבות, יצאנו מהמים, וטיפסנו בחזרה למדורה שלנו, מאושרים, ורועדים, ונרגשים, ומאוהבים בחיים, וכשהגענו למדורה גילינו שגנבים מרושעים גנבו לנו את הפלאפונים שלנו, הם לא גנבו את כל הפלאפונים, רק את האייפונים, זה היה נורא, זה היה נורא, זה היה נורא! בתוך רגע אחד כל האנרגיה הטובה של מדורת יום ההולדת שלי התחרבשה לנו על הפרצוף, בתוך רגע אחד הפכנו לחבורה של אנשים שבורי לב. זה היה נורא, כולם התבאסו, הרגשנו כל כך מטומטמים, למה השארנו ככה את כל הדברים, למה לא חשבנו על זה, היינו מאושרים מדי, אוי זה היה נורא, התחלנו לקפל את הציוד בשקט, עם דמעות מתחת לאישונים, המדורה לאט לאט כבתה, והירח חזר להיות עצוב.
את הדרך הביתה עשינו עם מועקה איומה בגרון, שיזינג הייתה שבורה, ואני הייתי מרוסק. הפער הבלתי נתפס בין המתיקות שלנו והתמימות שלנו והשמחה שלנו והאהבה שלנו, לבין המעשה המרושע, השפל, האפל, המכוער שעשו לנו, היה פער שלא הצלחנו לשאת. לא הצלחנו לשאת, וגם לא רצינו לשאת! אוי מה אני אגיד לכם. זה היה נורא, כל הדרך חשבתי על החברים שלי המתוקים שלי שנגנב להם האייפון, איזה בוקר מהגיהינום יהיה להם מחר. כל הדרך הביתה חשבתי על זה שהחיים הם מקום מסוכן ואפל, כשיוצאים מהבית לטבע אפשר לפגוש נחשים ועקרבים וחיות מסוכנות, ואפשר גם לפגוש אנשים רעים, ואנשים רעים זה הכי מפחיד, זה הכי מפחיד.
זהו חביירימלעך זה הסיפור שלי, זה סיפור עגום ומוזר, שהוא גם משל על החיים האלה, שבהם אנחנו מסתובבים. העולם הזה הוא עולם מופלא ומכוער, נשגב ועלוב, יש בו רגעי חסד ורגעי שפלות, יש בו ים חמים וירח לבן, וגנבים מרושעים עם לב שחור, יש בו אנשים מתוקים שיכורים אוהבי אדם ששרים ביחד אנעים זמירות ומתרגשים, ויש בו מפלצות רעות שאורבות להם בצד. ככה החיים, ככה העולם, זכינו בכינו, שכוייח.
