בגיליון האחרון פרסם פרופ' טוביה פרי מאמר שבו הוא סוקר, לכאורה, את עמדתם של שלושה מגדולי ישראל ביחס למשיכה ההומוסקסואלית, ומגיע למסקנה כי על פוסקי ההלכה "לשקול מחדש את האפשרויות ההלכתיות" בנושא זה. בין השאר הוא מצטט את דברי הרב קוק: "ההתעוררות של המדע החדש על דבר הנטיה הטבעית שיש לאילו בני אדם מראשית יצירתם למשכב זכר" (שמונה קבצים ו, צט).
הדברים לקחו אותי כעשרים שנה אחורה, לימיי כבחור ישיבה צעיר, כאשר למדתי את הפסקה הזו עם ראש הישיבה שלי.
באותם ימים הייתי במשבר נפשי קשה. מצד אחד חשתי שהמשיכה לגברים היא חלק בלתי נפרד ממני; לא נמשכתי לנשים כלל, וכל חלומותיי ותשוקותיי היו למצוא זוגיות עם גבר. מצד שני, כאדם דתי המאמין בתורה ובדרכיה, לא רציתי במשיכה הזו. האמנתי בערכי המשפחה היהודית, ורציתי להקים בעצמי משפחה כזו.
שנאתי את המשיכה שלי לגברים, ושנאתי את עצמי איתה. חבריי כבר החלו להתחתן ולהקים משפחות, והעתיד שלי היה נראה לוט בבדידות ובכאב. הקונפליקט אכל אותי מבפנים. שקעתי בדיכאון, בקושי אכלתי, היה לי קשה לצאת מהמיטה ולהגיע לבית המדרש, וגם המחשבות האובדניות לא איחרו לבוא. כולם סביבי ראו שמשהו רע עובר עליי. חברים ניסו לשכנע אותי לדבר עם ראש הישיבה, ובשלב מסוים הרגשתי שאין לי כבר מה להפסיד. ברור היה לי שהוא יקבע כי איני יכול להמשיך ללמוד בישיבה, עם החברים שאליהם אני נמשך.
אך תשובתו של ראש הישיבה הפתיעה והדהימה אותי. לא רק שהוא לא הרחיק אותי, הוא אף הביע אמפתיה כלפיי וכלפי ההתמודדות שלי. הוא האמין שאם אעבור תהליך אמיתי אוכל למצוא בי את המשיכה לנשים ולהקים בית המבוסס על זוגיות בריאה. הוא האמין בי במקום שבו אני כבר לא האמנתי בעצמי, והאמונה שלו הרימה אותי.
שיחות רבות היו לנו בנושא, ובאחת מהן למדנו יחד גם את הפסקה הנ"ל. לעומת פרשנותו של פרי, מהפסקה עולה בבירור כי הרב קוק איננו מקבל את התפיסה כי מדובר ב"נטייה טבעית". את העמדה ה"מדעית" הוא מכנה כ"התעוררות של המדע החדש", דהיינו אין כאן אמת מדעית מוכחת, כי אם "התעוררות" – כיוון חדש, תאוריה חדשה. עד היום לא נמצא הגן ההומוסקסואלי המיוחל.
כנגד התעוררות זו "על דבר הנטיה הטבעית שיש לאילו בני אדם מראשית יצירתם למשכב זכר, ובשביל כך חפצים הם לעקור את המחאה המוסרית בזה", אומר הרב קוק: "אבל דבר אלהינו יקום לעולם". בהמשך הפסקה שוב מטיל הרב קוק ספק באותה "התעוררות מדעית": "ומקצת הטינא שאולי תמצא אצל יחיד באופן שאי אפשר לעקרה".
הרב קוק שולל קביעה מדעית זו ומבאר: "וכבר פירש בר קפרא על זה, תועבה תועה אתה בה, שהיא נטיה רעה, שצריך אדם וכללות האדם להלחם עליה".
בספרו עין איה מסביר הרב קוק מהי תועבה: "תשוקות רעות בלתי טבעיות שהם התועבות" (ברכות פרק ה, מד). תועבה הוא שם כולל לתשוקות לא טבעיות, שאינן נובעות מטבע האדם הישר, וכדברי בר קפרא: "תועה אתה בה".
במקום אחר הרב קוק מתייחס בפירוש גם למשיכה ההומוסקסואלית. את הסלידה הטבעית ממשכב זכר הוא מכנה:"חוקי המוסר הנגדרים גם כן מצד הטבע הישר" (עין איה ברכות, פרק ו, נ), ואת משכב הזכר מתאר הוא כפרצות "בדרכי המוסר הטבעיים". ממקורות אלו עולה כי הרב קוק ראה במשיכה ההומוסקסואלית משיכה בלתי טבעית החורגת מטבע האדם הישר, וממילא מנוגדת גם למוסר האנושי הטבעי.
טיפול פסיכולוגי רגיל
במאמרו קובע פרי כי המחקר המודרני לא מצא שיטה לשינוי המשיכה המינית, וכי "אם גברים הומוסקסואלים נישאים, הם לרוב נזקקים לדמיין שהם נמצאים עם גבר, או מחשבות איסור אחרות, על מנת לתפקד ביחסי האישות עם נשותיהם. גם אהבתם לנשותיהם, שאינה נטענת על ידי המשיכה הארוטית, עשויה מטבע הדברים להיות שטחית ונעדרת תשוקה".
אם לפני עשרים שנה הייתי קורא את דבריו של פרי הייתי מתייאש ומוותר, ולא מנסה להתמודד עם משיכתי לגברים. איני מעז לתאר לאן עלול הייתי להגיע. למזלי לא נכנעתי לקולות המחלישים, והתחלתי בטיפול פסיכולוגי ארוך. מהנדסי התודעה היו מכנים את הטיפול שעברתי "טיפול המרה", אך למעשה היה זה טיפול פסיכולוגי רגיל שבו עסקתי בעיקר בבירור היחס שלי לעצמי, ובעיבוד חוויות מהעבר.
בחלק מהתהליך אף נעזרתי בפסיכולוג חילוני, שלא האמין באפשרות לשינוי המשיכה, אך היה הגון כלפיי, וניסה למצוא איתי "את הפתרונות שלי". הוא לא ניסה לגרום לי להמיר את דתי או את אמונותיי, והוא אכן עזר לי.
היום אני נשוי כבר חמש־עשרה שנים, ולנו שישה ילדים. אני נמשך לאשתי ומאוהב בה, הזוגיות שלנו עמוקה ומלאה באהבה ובתשוקה. מעולם לא נזקקתי "לדמיין שאני נמצא עם גבר" כדי להיות עם אשתי, ואיני רוצה במיניות שכזו.
בעקבות התהליך הפסיכולוגי שעברתי, משיכתי המינית השתנתה ממשיכה לגברים בלבד למשיכה לנשים, והמשיכה לגברים נעלמה כמעט לגמרי. אשתי מודעת לעברי ולמצבי בהווה, והיא שותפה מלאה לדרך. לא הייתי רוצה להסתיר ממנה פרט כה משמעותי בחיי.
אני לא לבד. חברים רבים, שהכרתי לאורך הדרך, עברו מסלול דומה. גם הם הגיעו ממקום של משיכה מוחלטת לגברים, ובעקבות תהליך ארוך גילו בקרבם את המשיכה לנשים, והיום גם הם נשואים ובעלי משפחה. לאחרונה הקמנו יחד את האתר "לבחור בעצמי" (letmechoose.org), בו אנחנו מספרים את הסיפורים שלנו ושל עוד אלפי גברים ונשים מרחבי העולם.
משיכה נזילה ומשתנה
פרי טוען כי המדע המודרני אינו מכיר בשינוי המשיכה המינית, אך הדברים אינם נכונים. לפני מספר שנים פרסם ארגון NARTH רשימה של 100 מקורות מהספרות המדעית, המעידים על שינוי המשיכה המינית אצל יותר מ־4,380 מטופלים במסגרת טיפול פסיכולוגי, החל משנת 1930 ועד 2017.
בשנת 2016 פרסם המגזין ניו־אטלנטיס גיליון המוקדש למיניות ומגדר. לאחר סקירת שורה של מחקרים ומטה־אנליזות, המסקנה שם היא כי המשיכה ההומוסקסואלית "נזילה" ומשתנה, בנגוד למשיכה ההטרוסקסואלית, וכי זהות הומוסקסואליות היא יותר תוצאה של הגדרה עצמית מאשר נתון קבוע מראש.
כך טוענת גם החוקרת והפסיכולוגית פרופ' ליסה דיאמונד, שהיא גם לסבית מוצהרת. דיאמונד מצטטת שורת מחקרים המראים כי משיכה הומוסקסואלית משתנה, וכי למעשה מעטים הם הנמשכים לבני מינם באופן אקסלוסיבי. מכאן נגזרת מסקנתה: "אל תאמרו נולדנו ככה". זוהי בחירה שלנו ועל החברה לכבד אותה.
בישראל, הפרופ' אבשלום אליצור, בהרצאה שפורסמה ברשת, סוקר גם הוא רשימה של מחקרים המראים כי משיכה הומוסקסואלית עשויה להשתנות במסגרת טיפול פסיכולוגי. הוא מחזיק גם ברשימה של פסיכולוגים בישראל, המוכנים לסייע למטופלים המעוניינים בשינוי המשיכה המינית. אליצור מספר כי פונים אליו מתמודדים חילונים רבים אשר ניסו את אורח החיים ההומוסקסואלי והתאכזבו לגלות שאין בו פתרון לבדידותם. הם פונים אליו ומספרים כי הם מעוניינים בשינוי משיכתם המינית, ובהקמת משפחה עם אישה.
לפי הגישה הפופולרית היום, הפתרון המתאים להומוסקסואלים הוא זוגיות הומוסקסואלית והקמת משפחה חדשה. אך למעשה, עבור מרבית הקהילה הלהט"בית פתרון זה אינו ישים. המקרים שבהם זוגיות הומוסקסואלית מחזיקה מעמד לאורך זמן הם מעטים, וזוגיות הומוסקסואלית מונוגמית כמעט אינה קיימת. מתן היתרים הלכתיים לזוגיות כזו לא רק שלא תסייע, אלא אף עלולה להזיק.
בדברים שציטטנו משתמש הרב קוק בביטוי "טינא": "ומקצת הטינא שאולי תמצא אצל יחיד באופן שאי אפשר לעקרה…". לא בכדי משתמש כאן הרב במושג זה. "טינא" מציין טיט הנדבק וקשה להסירו. הרב קוק רומז כאן לסיפור המובא בגמרא: "מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת, והעלה לבו טינא. ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל. אמרו חכמים ימות ואל תבעל לו" (סנהדרין עה, א). בהמשך ביקשו הרופאים להתיר לו לראותה ערומה, או לפחות לדבר עמה מעבר לגדר, וגם זאת לא התירו. ממעשה זה למדנו כי אין להשתמש באישה ובגופה לצורך "ריפוי" לבו של הגבר, ולהיפך.
גמרא זו מהווה גם קריאת כיוון לפוסקי ההלכה שבכל הדורות, שלא להיכנע למניפולציות ולגישות פסיכולוגיות המתאמצות להתיר איסורי עריות ואביזריהם, בשם "אמיתות מדעיות" זמניות.
התפיסה המצדדת בזוגיות ומשפחה הומוסקסואלית היא עדיין תפיסה חדשה, ובשלב זה אין אנו יודעים מה יהיו השלכותיו של ניסוי חברתי זה, על הפרט ועל החברה כולה. למרבה הצער, כרגע אין גם אפשרות לבצע מחקר או לדון בנושא, בגלל התקינות הפוליטית השולטת בעולם האקדמי, ואינה מאפשרת שיח פתוח. אני מאמין כי בעתיד ניחשף באופן ברור יותר להשלכותיה ולנזקיה של גישה זו. "ודבר א־להינו יקום לעולם".
דודי לפידות הוא ר"מ בישיבת הסדר. הוא כתב כאן בעבר בנושאים אחרים, אך מפאת סיפורו האישי בחר הפעם לכתוב בשם בדוי
פרופ' טוביה פרי מגיב:
סיפורים אינם סותרים את המחקר
תחילה חשוב לי להבהיר שאיני בא לערער על חשיבותה ומשמעותה העמוקה של המשפחה היהודית כפי שהתגבשה לאורך הדורות. אף שקיימים זרמים מודרניים המערערים על חשיבותה של המשפחה המקובלת, וקושרים זאת בין השאר לעמדות כלפי הומוסקסואליות, איני שותף לעמדות אלה. מאמרי נכתב כדי להשמיע את קולם של גברים ונשים החשים אובדן גדול וחוסר מוצא וברובם עוזבים את עולם שמירת המצוות. המאמר שלי קורא למאמץ של פוסקי ההלכה למצוא מענה לאנשים אלה, ומציע פתח לחשיבה חדשה שהותירו לנו פוסקי הדורות הקודמים.
ציינתי שגברים הומוסקסואלים יכולים להחליט להתחתן ולהקים משפחה עם אישה, וכן שקיימים אחוזים ניכרים באוכלוסייה עם משיכה לשני המינים – היכולים להינשא לנשים ולחוות משיכה לאישה, בצד המשיכה לגברים שעמה עליהם להתמודד. לכן גם לא מפתיע שישנם סיפורים אישיים כאלה. גם לי כמטפל ותיק, הקשוב למטופליו ולשאיפותיהם בחיים, היו מטופלים הומוסוקסואלים שנישאו – אם בעקבות החלטה משותפת שלהם עם בנות זוגם, ואם בשל יכולתם להימשך גם לנשים.
אך הימצאותם של סיפורים יחידים כאלה אינה סותרת את ממצאיהם של מחקרים רחבי היקף, המבוססים על שיטות מדעיות טובות, בדבר קיומם של כשלושה אחוזים באוכלוסייה שכלל אינם נמשכים לנשים. צריך גם לספר את סיפורן של הנשים שנישאו לגברים הומוסקסואלים מבלי שידעו והסכימו על כך, ונישואיהן התפרקו. במקרים לא מעטים, בני הזוג חווים סבל רב בתוך נישואים כאלה. אני שמח ומברך כל מי שהצליח בדרכו, ואשריו שזכה, אולם לא ניתן להתעלם ממחקרים המראים את שיעור הכישלונות הגבוה בנישואים אלה.
צר לי שבני תורה מסתמכים על נתונים מפוקפקים של ארגון NARTH, הקשור לארגונים נוצריים פונדמנטליסטיים, במקום ללכת בדרך המלך – ההסכמה המשותפת של כמעט כל הארגונים המקצועיים בעולם, המסתמכים על נתוני מחקרים מבוססים כפי שתיארתי במאמרי הקודם.
קיומו של מרכיב גנטי מסוים בנטייה מינית הוא ממצא מבוסס שעלה במחקרים רבים וחוזרים. אף שאין גן יחיד שאחראי לנטייה מינית, הדבר אינו משנה את העובדה שלתורשה תפקיד חשוב בנטייה הזו. היעדרו של גן יחיד הוא עניין משותף כמעט לכל המחלות והתכונות האנושיות שלתורשה תפקיד חשוב בהן. רוב התכונות והמחלות התורשתיות מועברות על ידי גנים רבים, עם שילובים רבים ובלתי ידועים ביניהם. יש כאן טעות או הטעיה בהבנת הממצא המדעי. איני יכול להאריך כאן בהבהרת הדברים, אך חשוב לדייק בהבנת ממצאים מדעיים.
כותב התגובה חולק עלי בפרשנות דברי הרב קוק. לצערי איני יכול להסכים עמו. הרב קוק מדבר במפורש על "מקצת הטינא שאולי תמצא אצל יחיד באופן שאי אפשר לעקרה", ומציע את הפתרון המדהים של היתר ביאה "שלא כדרכה" לאדם עם אשתו. לא לחינם לא המשיך הכותב לדון בהמשכה של הפסקה. כפי שכתבתי הרב קוק שולל מוסרית "נטייה למשכב זכר", אך להבנתי מכיר בקיומה של נטייה כזו שאיננה ניתנת לשינוי. לצערנו לא כל נטייה ביולוגית ניתנת לשינוי באמצעות אימון ותהליכים קוגניטיביים. לדוגמה: הניסיונות להפוך אדם שמאלי לימני נכשלו כישלון חרוץ. הם הצליחו לאלץ אנשים לכתוב ביד ימין, אולם מכל בחינה אחרת הם נותרו שמאליים.
