בלילה שאחרי בחירות 2006, מיד אחרי חורבן גוש קטיף ולפני מלחמת לבנון השנייה, פנה יו"ר מפלגת האיחוד הלאומי־מפד"ל (הרב בני אלון ז"ל, 9 מנדטים) אל יו"ר מפלגת העבודה (עמיר פרץ, 19 מנדטים). הוא הציע לו שבמקום להניח ליו"ר מפלגת קדימה (אהוד אולמרט, 29 מנדטים) להקים ממשלה, ייזמו העבודה והאיחוד הלאומי־מפד"ל את הקמתה של ממשלת אחדות חברתית בראשות עמיר פרץ; ממשלה שתכלול גם את הליכוד (בנימין נתניהו, 12 מנדטים) וכל מפלגה נוספת שתסכים להרפות לזמן מה ממטרותיה המדיניות השנויות במחלוקת בין "ימין" ל"שמאל", ולהתרכז אך ורק בהבראת החברה והכלכלה ובכיבוי השרפות הפנימיות שבערו כאן באותם ימים.
הפנייה הלילית נעשתה באמצעות ח"כ שלי יחימוביץ', שאהבה את הרעיון. עד מהרה נקבעה פגישה חשאית ראשונית בין פרץ ואנשיו לאלון ואנשיו, אבל כשהאיר היום התברר שהבשורה דלפה לאיזה עיתונאי. בעוד עמיר פרץ מסרק את שפמו לקראת היציאה אל הפגישה, התנפלו עליו נטורי קרתא של השמאל בהאשמות שהוא מתכוון כביכול "לבגוד בערכיו", "לרמות את מצביעיו" ו"למכור את נשמתו לימין הקיצוני". ראש הממשלה המיועד נבהל, הכחיש, והתקפל בחזרה אל תוך הקופסה הבטוחה והמוכרת שלו. מאז ועד היום לא נעשה בישראל שום מהלך מדיני לא ל"ימין" ולא ל"שמאל", ואילו הלהבות הפנימיות רק הלכו וגברו.
כדי שאדם יוכל לעמוד בראש ממשלה בישראל, הוא אינו נדרש לקבל בבחירות מספר מנדטים מסוים. למעשה, לפי החוק הוא אינו זקוק למנדטים בכלל. הוא כן זקוק להסכמה של 61 חברי כנסת, הוא כן זקוק לאחריות לאומית ולתבונה פוליטית, ובמציאות הישראלית הנוכחית הוא בהחלט זקוק לאומץ מנהיגותי.
אולי לאומץ מנהיגותי כמו זה שמפגינים בפרשת השבוע יהושע בן נון וכלב בן יפונה, שניים מתריסר נשיאי העדה, היחידים שמצליחים להתנשא מעל הקשיים ולהביט במציאות ממקום קצת יותר גבוה. הערים עדיין בצורות, ילידי הענק עדיין שם, כל מיני אנשים בעלי רצונות שונים משלנו עדיין יושבים בנגב ובהר ובמליאת הכנסת, הארץ עדיין אוכלת יושביה ומתברר שחמישית מהם ערבים, אבל מתברר גם שיש מה לעשות חוץ מלבכות וחוץ מלשוב מצרימה, או אל הקלפיות. מתברר שטובה הארץ מאוד מאוד, ושלכל מי שיושב בה כרגע יש, לצד כל המחלוקות והשוני, גם ערכים משותפים ששווה ללכת עליהם יחד.
יש משהו מפתה במחשבה של "המעפילים בהר", הקבוצה האליטיסטית בעיני עצמה שאנשיה מפציעים בפרשתנו בעקבות חטא המרגלים ועונשו, ואומרים לעלות ולרשת את הארץ לבדם: בלי חירות ומק"י, בלי לשבת באותה ממשלה עם ההוא או עם ההם, בלי "לבגוד" בשום ערך או "להונות" את מצביעיהם – אבל גם בלי שום סיכוי להועיל לעם ולארץ.
כמו מי שמבקשים לרגום באבנים את יהושע ואת כלב או את בנט ואת שקד, גם אני הייתי מעדיפה מציאות אחרת. גם אני שואפת לממשלת ימין שתחיל ריבונות ביהודה ובשומרון ותחזק את צביונה היהודי של מדינת היהודים בכלל ובפרט. אבל כולנו כבר עמוק במצדה, ומחלוקות "ימין" ו"שמאל" הן בגדר מותרות כרגע. זה הזמן להתנשא ולצאת מתוך הקופסאות המוכרות לעייפה, זה הזמן לתמוך בממשלת האחדות.
