מאה ועשרים ימי חסד הספיקו לממשל האמריקני החדש כדי להחתים טביעת אצבע מרשימה במזרח התיכון: מלחמה בין ישראל לפלסטינים. העובדות והמספרים מדברים בעד עצמם: בארבעת חודשי נשיאותו של ג'ו ביידן נורו מרצועת עזה לשטח ישראל כמעט כפליים רקטות ופצמ"רים מאשר בכל ארבע שנותיו של דונלד טראמפ בבית הלבן (כ־4,700 לעומת כ־2,500). ישראל נאלצה לזרוע הרס וחורבן ברצועה כפי שלא זרעה שם לאורך כל עידן טראמפ, וליתר דיוק מאז עידן ברק אובמה. אזרחים ערבים תקפו אותה מבפנים כפי שלא תקפו מאז שלהי כהונתו של נשיא דמוקרטי אחר, ביל קלינטון. גם יהודה, שומרון וירושלים בערו.
הרוח החדשה־ישנה שנושבת בוושינגטון, רוח אובמה־ביידן, מנפחת את מפרשי התוקפנות האסלאמית. שכנינו הרעים מרגישים בטוחים יותר אחרי פרישתו לגמלאות של הנשיא האמריקני שאהב את ישראל וסוכך עליה מפני דורשי רעתה. הסומק שב ללחיי טהרן כשסגנו של אובמה החליף את טראמפ, ואנתוני בלינקן את מייק פומפאו. גם ללחיי עזה. יחיא סינואר אולי נסחף כשהעריך שישראל תהסס להגיב על ירי הרקטות שלו לירושלים ללא השכפ"ץ של טראמפ, אבל לא טעה כשקיווה שממשל ביידן יתערב בשלב מוקדם כדי לצמצם את ממדי התגובה.
עוד לפני כניסת המבצע ליומו חמישי החלה וושינגטון לשדר קולות ריסון. לקראת היום העשירי פרסמה פקודת חדל. כשהנשיא הבטיח בסוף השבוע שעבר לנתניהו לחדש את מלאי מיירטי כיפת הברזל, אי אפשר היה שלא לפרש את נדיבותו כמסר מאפיוזי: "אם תמשיכו לתקוף בעזה, לא נחדש את המלאי". הרי כבר היו דברים מעולם בעידן של נשיאים קודמים, חלקם רפובליקנים אך לא מהסוג הטראמפיסטי. ברגעים קשים במיוחד גילתה ישראל שזכות ההגנה העצמית שלה כפופה לגחמות אמריקניות.
"אני מודה לך על העמידה לצד ישראל", אמר שר החוץ גבי אשכנזי לאורח בלינקן שנחת השבוע בישראל. אכן, ארה"ב עמדה לצד ישראל המותקפת בפראות על ידי חמאס, אבל לא יותר מעשרה ימים. שוב ושוב היא אותתה לישראל לעצור, ובכך גם אותתה לחמאס שלא נשקפת לו סכנת השמדה. מיד עם שוך הקרבות היא חידשה את הסימטריה הנואלת בינו לבין הבנייה בהתנחלויות, והכריזה על כוונתה לפתוח מחדש את הקונסוליה במזרח ירושלים, תוך דחייה יהירה של השגות ישראל, בת בריתה הנאמנה ביותר בין הים התיכון לאוקיינוס השקט. שיחה לא קלה הייתה ביום שלישי לנתניהו עם בלינקן.
ההסבר השכיח להתנהלות ביידן־בלינקן מדבר על החבורה הפרוגרסיבית האנטישמית במפלגה הדמוקרטית בראשות אלכסנדריה אוקסיו־קורטז. הוא גם אומר שהמצב רק ילך ויחריף, ולביידן לא תהיה ברירה אלא לזרום עם החבורה הזאת. יכול להיות. לישראל אין דרך לבחור את שונאיה או לעצב את פני המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. היא רק חייבת להפנים היטב את הלקח: אם יום אחד תפרוץ מלחמה כשיהודה ושומרון מוחזקים בידי הפלסטינים, הבית הלבן לא יאפשר לה להגן על עצמה יותר מעשרה ימים.
