וכשהיה השר מונטיפיורי בן תשעים
אמרו לו: "תעלה, כי שם למעלה מבקשים"
שאל אותם השר: "הגידו איך אוכל?
איך עלילת הדם בדמשק תבוטל?
הלא צריך ללכת לפחה הנבזה,
ל'גיד לו: תתבייש ואיך מרשים דבר כזה
ואם צריך לשים לו ביד איזה בקשיש
מן מתנה גדולה, אך שאיש בה לא ירגיש
אז מי אם לא אני לתורכי את זה יגיש?"
(השר משה מונטיפיורי, מילים: חיים חפר, לחן: דובי זלצר)
אם הוא היה חי היום היו מכנים אותו בוודאי "טייקון", אבל השר משה מונטיפיורי היה עשיר מסוג אחר. הוא היה מאוד מקורב למנהיגים רבים בקרב העולם ובוודאי התאמץ להגדיל את הונו, אבל כשקוראים על תולדות חייו ועשייתו רואים בנקל עד כמה מפעל חייו לא היה הגדלת הרווחים ועושרו אלא השקעות בבניית היישוב המתפתח בארץ ישראל.
חמש שכונות, לא פחות, קרויות על שמו בירושלים: מזכרת משה, זיכרון משה, אוהל משה, ימין משה וקריית משה. אני מאמין שהשר לא זכה בכבוד הרב הזה רק בגלל שפיזר את כספו בשלל פרויקטים שנועדו לספק פרנסה ופיתוח לעניי ירושלים; הוא זכה לכבוד הזה כי זה היה מפעל חייו.
נסו לקחת כל מיליארדר שאתם מכירים, מהארץ או מהעולם. ממייסד אמזון ג'ף בזוס, האיש העשיר בעולם ועד שרי אריסון או יצחק תשובה כאן אצלנו, ונסו לדמיין שבמדינה אחת קוראים על שמם חמש שכונות או מלחינים שירי הלל ותודה. כן, גם המיליארדרים של היום תורמים ומחלקים מהונם הרב לחברה אבל אף אחד מהם לא מושקע בזה ורואה בזה את מפעל חייו.
מונטיפיורי בנה פה בין השאר תחנת קמח, הקים את משכנות שאננים, שיפר את שירותי הרפואה בעיר ואפילו דאג לטיפול במפגעים תברואתיים בעיר מול המושל התורכי. הוא לא הקים קרן שרק זרקה פה כסף. הוא הגיע שוב ושוב לישראל, גם בגיל מתקדם מאוד ודאג שכספו יושקע בחכמה.
הוא דאג לחכות ולא רק לדגים. מעבר לזכות הגדולה של להעיר את העיר שנרדמה מאז היציאה לגלות, מונטפיורי מספר לנו מה כוחו של איש אחד לשנות את המציאות.
והמסקנה שלי מכל הסיפור הזה היא שלא חייבים להיות מיליארדרים כדי לעשות דברים גדולים. צריך להיות מחוברים לרעיון גדול, לאידיאל נצחי ולעבוד בו. גם אם אתם מחפשים איך לסגור את החודש וגם אם אין לכם קשר בלתי אמצעי למלכת אנגליה, כל אחד ואחד מאיתנו יכול לעשות דברים גדולים כשהוא מסתכל מעבר לאף שלו כמו שכתוב במסכת אבות (ב',ה'): "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש".
יהורם גאון אולי לא ישיר עליכם שיר, אבל תהיו בטוחים שבשמיים לא דחו את פטירתו של מונטיפיורי רק בגלל שהיה לו המון כסף. הוא הצליח, לפחות לפי השיר, לדחות את יום הדין רק בגלל ששכנע את מלאכי המרום שאין אנשים אחרים והוא האיש.
לכל פרויקט "לך ירושלים – כותבים עם שיר" – לחץ כאן
