מועצת חכמי הרשת הודיעה על מות הציונות הדתית. אז הודיעה

נקודת איסוף החיילים בגבעת התחמושת עמוסת לוחמים כמדי יום ראשון. בין הבלוריות הקצוצות בולט שיעור לא מבוטל של כיפות סרוגות. זה מסדר את רצועת הנשק ומיישר את הכיפה, הבחור שלידו את הציצית; אחד גולל פיד בטלפון, אחר מעביר למשנה הבאה במהדורת הכיס שבידו. תכף יעלו לאוטובוסים ויתחילו להתגלגל לשיזפון או למחסום ארז. גם בבה"ד 1 ממתינים לרבים מהם. והם ייסעו. מה הם יודעים? איש לא אמר להם שתם זמנה של הציונות הדתית. אז הם עולים על מדים וממשיכים קדימה.

לא רחוק משם, במרפאות החוץ של הדסה הר הצופים, מתרוצצות בנות שירות בחצאיות ארוכות – מעבירות בדיקות דם וטפסים ממקום למקום, רצות למעליות, חוטפות סנדוויץ' קנוי בדרך לחולה שזקוק לבדיקת אק"ג. גם אותן איש לא עדכן. גם לא את החברות והחברים שלהן בבסיסי ההדרכה, במכינות ובשירות הקבע. מאותה סיבה מוזרה, המלומדים שומרי השבת שיושבים בספרייה הלאומית טרם סגרו את הספרים, ובטח הרבנים ומורי ההוראה. בתי הספר של זרם הממ"ד והמוסדות הפרטיים ממשיכים לחנך ולהרביץ תורה והשכלה כאילו יש מחר. גם אנשי ההייטק, התרבות ועובדי האדמה מקרב המגזר לא פוסקים ממלאכתם. אפילו בחדר העורך של מקור ראשון נרשמת תכונה רבה. השמועה אומרת שגם כלי תקשורת אחרים ממשיכים להעסיק חובשי כיפות כאילו כלום. "מה, לא סגרנו את העיתון? ממשיכים כרגיל?", אני שואלת בחיוך. אבל העורך העסוק לא שומע. הוא מחלק קשב בין עיתוני הבוקר ובין המשימות התובעניות הממתינות לו במחשב, שעה שהרדיו מתנגן ברקע.

הציונות הדתית מסרבת לתלות את הנעליים. לך תסביר לה שינון מגל – יו"ר סיעת הבית היהודי בראשות נפתלי בנט ב־2015 – קבע את מותה. לך תספר לה ששמעון ריקלין – שהצהיר "אני מוכן" בתגובה להצעת הבית היהודי לתת לו את המקום השני ברשימה בבחירות 2020 – מפעיל עליה בריונות רשת ומוציא נגדה כתבי אישום טורדניים מדי ציוץ בטוויטר. אבל הציונות הדתית, מה היא יודעת? כמו לרוב אזרחי מדינת ישראל גם לה אין טוויטר, והיא לא שמעה שנאמנות לנתניהו פירושה אפס ביקורת עליו (גם אם היא עצמה מצביעה לו באחוזים לא מבוטלים), ואפס ציפייה למימוש ערכים או עקרונות שעומדים בלב האידיאולוגיה שלה. היא לא קראה אצל מכובדי העדה שהיא שמאל על מלא. כן, היא. על כל סמוטריצ'יה, קלמניה וסגליה. בשעה זו ממש מתקיים שיעור רשת מימין לשמאל בחסות שרי התורה המדוברים. הסילבוס הלא כתוב כולל הסברים מיהו ימני וכמה חזק הוא צריך לצעוק על הציונות הדתית כדי להוכיח את זה.

אבל הציונות הדתית נעלבת ואינה עולבת. ככה חינכו אותה מהבית. לו היה בה אחוז אחד של רשעות מהסוג שמופנה אליה היא הייתה משמיעה כמה הערות ציניות כלפי אלה שמאשימים אותה בבוגדנות, בכפיות טובה, בצביעות. אולם בשלב זה היא מתאפקת. זה לא אומר שהיא חלשה, להפך. את האסרטיביות שלה היא שומרת למשימות האמת, גם בזירה הפוליטית הסבוכה. למעשה, היא לא ממש מתרגשת מזירת ההיאבקות התקשורתית. גיבורי התרבות שלה לא מצייצים בטוויטר וגם לא כותבים בעיתון. אין לה בעיה, לציונות הדתית, להפנות עורף אדיש למי שיורק עליה. יש לה רעיון לקדם. לא אנשים.

כשכולם צודקים

כשמשתיקים את קולות הרקע, אפשר לשמוע את אוושת הקרע העמוק. אבל הקרע לא נמצא בציונות הדתית. הוא גם לא באמת בתוך הימין, ואפילו לא בחברה הישראלית כולה. הוא בלב ליבה של המציאות. כמה מורכב, ככה פשוט. האמת התפצלה לשניים, והיא מסרבת להגיע עם עצמה להבנות.

צודקים אנשי הליכוד כשהם מציינים בגאווה שזו המפלגה הגדולה בישראל, והיחידה כמעט שמנהלת בחירות פנימיות דמוקרטיות. אלא שהדמוקרטיה שם מסתיימת מיד אחרי הכתרת היו"ר. משם ואילך היא נתקלת בחומת בטון שלא מאפשרת שמץ ביקורת – לא מחבר הסיעה, לא ממצביע נאמן ולא מבר פלוגתא.

צודק מחנה השינוי באומרו שעם כל הכבוד למיליון ומאה אלף מצביעים, נתניהו לא מצליח להקים ממשלה זו הפעם הרביעית; צודק מחנה נתניהו באומרו שגם המתחרים שלו לא הצליחו. צודקים הטוענים שאם רק יזיזו את נתניהו, הליכוד יוכל להרכיב ממשלה ברגע; צודקים הטוענים שזה נכון גם לגבי גדעון סער, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן.

צודקים המזהירים מפני הקמת ממשלת ימין בחבירה למנסור עבאס, שטרם עשה את הצעד המתבקש של התנערות ממחבלים וממתן לגיטימיות לפגיעה בישראל; צודקים הטוענים שהסרבנות הזו תוליד ממשלת בנט־שמאל בתמיכה זהה.

צודקים המוחים נגד הכתרת ראש ממשלה הנהנה מרוחב יריעה של שבעה מנדטים בלבד; צודקים הטוענים שאין בעיה חוקית עם זה.

צודקים המבוהלים מבחירות חמישיות; צודקים המבועתים מממשלת אין־אונים שבמקרה הטוב תדרוך במקום – בשורה מדאיגה למי שמצפה להעברת תקציב, או נניח לעצירת ההסלמה בדרום.

הפלונטר הפוליטי הקיים הוא התנגשות בין שני סמיטריילרים שתוקעים את התנועה כולה. המתמטיקה והאידיאולוגיה נסעו זו מול זו והגיעו לנקודת מפגש קטלנית שיוצרת פקקים מתסכלים, וכל שנותר הוא לחכות שכוחות ההצלה והשיטור יפנו לאט־לאט את כלי הרכב ויטפלו בנפגעים. מספרי המנדטים לא מייצרים אפשרות לממשלה יציבה, גם לא תפיסות העולם השונות כל־כך של החברים במשכן. נוכח תוצאותיה הקשות של התאונה, לא ממש יעזור לסמן את רשימת הצודקים. קשה לנחש מה הפתרון למצוקת המשילות, אבל אפשר להמר שבכל מקרה, זה לא יהיה פתרון צודק. כשהאמת מפוצלת, אין דרך נכונה ללכת בה. כל בחירה תהיה בעייתית, כל פתרון יצטרך לקחת בחשבון את האמת הקוטבית.