החיה המזוהה ביותר עם השלום בכלל ו"מחנה השלום" בפרט היא היונה. אלא שאם בוחנים לעומק את צרור התכונות המקובל של השמאלן הממוצע, החיה שהכי תתאים לו היא דווקא הג'ירף: חיה עדינה, קצת מתנשאת, לא מזיקה בדרך כלל ונמנעת מריב; יש הסכמה כללית בקרב הזואולוגים שהג'ירף מסתדר היטב עם מגוון רחב של בעלי חיים אחרים. הוא גם צמחוני, בעל סקרנות טבעית מפותחת, וחברותי אפילו כלפי האויב היחיד שלו: האדם. התאמה מושלמת, לא? השבוע הוכח שממש לא.
כשג'ירפים הולכים לישון – חצי שעה בלבד ביממה, לתשומת לב מי שניקה הרבה לפסח ומתבכיין על מחסור בשעות שינה – הם עושים זאת במעגל כשפניהם החוצה, כל אחד עם המבט לכיוון אחר. מכיוון שאין להם בטבע אויבים טבעיים מלבד אריות, שתוקפים ג'ירף רק כאשר הוא מפסק את רגליו לצורך שתיית מים, נשאלת השאלה לשם מה נועד המבנה ההגנתי הזה. התשובה: הגנה על הג'ירפים הצעירים.
תמר זנדברג היא ג'ירף צעיר מאוד שטרם הספיק לעמוד על רגליו. את חייה הפוליטיים כמנהיגת מרצ החלה בדיוק כמו ג'ירף אמיתי – כלומר, בנפילה מרסקת עצמות מגובה שני מטרים; הג'ירפים ממליטים בעמידה. תיכף נתאר את ההתרסקות הזאת. אלא שמיד לאחריה נגמר הדמיון בין מבחר שמאלני ישראל לג'ירף. כי מכאן ואילך העדר אמור להגן על הינוקא גם בחצי השעה שבה הוא ישן. השמאל, לעומת זאת, הפקיר את זנדברג, וגרוע מכך – קרע אותה בעצמו לגזרים.
תקציר מנהלים: בריאיון לעמית סגל במוצאי שבת התוודה היועץ הפוליטי משה קלוגהפט שעבד עם תמר זנדברג בקמפיין לראשות מרצ. מרגע ששודרה ההודאה החלו חלק מעיתונאי השמאל להכות בזנדברג (מטפורית, מטפורית. ג'ירפים הם לא אלימים, זוכרים?) עד זוב מיקרופון, תחת כל מצלמה רעננה וכאש בשדה קוצי הפייסבוק. הקצף יצא על שני דברים: על עצם ההתקשרות עם קלוגהפט, ועל הטענה שזנדברג שיקרה לעיתונאים ששאלו אותה בשבועות שלפני הבחירות אם היא עובדת איתו, ונענו בהכחשה.
נפתח דווקא בטיעון השני. האם זו הפעם הראשונה שפוליטיקאי – אפילו משמאל! – לא מגלה את כל המידע שברשותו לעיתונאי? האם זנדברג רשמה פה איזה הישג היסטורי שלילי שבגינו מגיע לה עביט השופכין הזה? ולגבי עצם העבודה עם משה קלוגהפט, משל היה מדובר בחבירה להרמן גרינג בעיצומה של מלחמת העולם השנייה – אתם התחרפנתם לגמרי? מכיוון שמדובר ביועץ פוליטי שעשה כמה קמפיינים חריפים נגד השמאל, לפוליטיקאי מהשמאל אסור לעולם להתייעץ בו כדי לנצח? מה פשר הטירוף הזה? זה היה מחזה מדהים בחריגותו ובחוסר הפרופורציה שלו, שגם אנשי שמאל רבים שלא שייכים לאגף הקיצוני וחסר הפרופורציה ראו בו חציית כל קו אדום.
בדרך כלל, מריבות פנים־מחנאיות כאלה במחנה הנגדי הן הנאה צרופה. ברשתות החברתיות מגיבים לקטטות כאלה בדרך כלל בשתי מילים: "מביא פופקורן". כלומר, אני מתיישב בהנאה לראות איך אתם מתכסחים ביניכם, תמשיכו עד הסוף, בהצלחה לשני הצדדים. אבל הפעם זה היה שונה. ההתנפלות על תמר זנדברג עוררה קבס, לפחות אצלי. זה היה כל כך מכוער, כל כך לא לויאלי, כל כך התאבדותי.
מה, לא מגיע לשמאל הישראלי בשורה אינטליגנטית ורעננה בדמותה של תמר זנדברג? אני חולק עליה כמעט בכל תחום, אבל בד בבד אני רוצה שבמדינה הזאת יהיה שמאל זקוף ראש שהולך בגאווה ומציג את עמדותיו כאלטרנטיבה. זה חשוב לימין לא פחות מלשמאל. ואז מגיע השמאל שאמור לשאת את הבשורה הזאת על כפיים וקוטם את ראשה באבחת חרב.
כן, אני יודע מה הם יגידו. שאנחנו, בימין, כבר התרגלנו לתרבות השקר עד כדי כך שלא מזיז לנו מנהיג שלא אומר אמת. סבבה, לכו בכוחכם זה והושיעו את פלסטין. מי שלא מסוגל להבדיל בין מה שקורה במטבח הפוליטי ובין המנה שמוגשת לסועד מפספס את הנקודה.
אכן, בעולם אוטופי מושלם אף אחד – לא רק מנהיגים, גם עיתונאים – לא משקר, אומר את כל האמת, ותמיד חושף את הידוע להם לכל מי ששואל, ולא משנות ההשלכות. אבל פוליטיקה היא לא אוטופיה. היא אמנות הפשרה, ההבנה שלפעמים צריך לשכשך במי אופסיים כדי להשיג מטרות לאומיות שנמצאות בשמיים. לכן הליכוד החליף בשבעים שנות מדינה רק ארבעה מנהיגים, ומפלגת העבודה – 4,545 – והטור נכתב ביום רביעי, אז לכו תדעו אם המספר עדיין מעודכן. כשיצחק שמיר אמר "למען ארץ ישראל מותר לשקר", הוא ביטא תבונה פוליטית שכיום מנצנצת למרחוק. ושוב, זנדברג לא החליטה פתאום שהיא בעד בנייה ביישובי גב ההר וסיפוח חברון. כולה לא סיפרה לכמה עיתונאים שהיא עובדת עם יועץ פוליטי. איזו דרמה מנופחת ומשוגעת.
ג'פרי מוסאייף מאסון, שבספרו הנהדר "מאוזן הים עד תרנגולת הבית" מובאים הפרטים הנ"ל על חיי הג'ירף, מביא גם הערה שטבע האמן ז'ורז' לואי בופון על החיה התמירה, עוד ב־1781: "בלי להישמע מרושע, הג'ירפים הם חסרי תועלת במידה קיצונית. זהו יצור שמעוצב בצורה כה משונה, שהוא בוודאי נוצר על ידי הבורא לשימושים אחרים מאשר אכילת עלים. אבל האדם טרם גילה מה הם שימושים אלה". אחרי השבוע החולף, די ברור גם מי הם השמאלנים שעומדים בקריטריונים של ההערה העתיקה הזאת.
