על פי אחת המנטרות המוכרות של עולם הספורט – אין שחקן שהוא גדול יותר מהקבוצה. כנראה שעדיין לא נולד שחקן הכדורגל שהצליח לחפות באמצעות כשרונו הרב על התנהלותו החברתית, על היחס למאמן וכן הלאה. אפילו ברצלונה של מסי הייתה זקוקה ל"כוכבים שליד הכוכב" כדי להפוך לקבוצה הטובה בעולם. ולהבדיל, בזירה המקומית, גם כמויות הכישרון של אבי נימני לא הצליחו לגרום למכבי תל־אביב להמריא ולממש את הפוטנציאל שלה כל עוד הוא והמאמן היו מסוכסכים.
בזירה הפוליטית, זו בדיוק התודעה שמנסה מחנה השנאה לייצר כלפי נתניהו "אתה הסיבה לכאוס הפוליטי, אתה הסיבה לכך שלא ניתן להרכיב ממשלה. אתה לא יותר גדול מהמדינה ולכן עליך לזוז הצידה".
אפשר כמובן להתווכח על כל החלקים שמרכיבים את המשפט הזה, ובעיני אלה שמפיצים אותו רואים את העולם הפוך. אבל הדבר החשוב יותר הוא שגם אם הייתי מסכים עם כל הנחות העבודה של מחנה השנאה – בכל זאת הייתי מגיע למסקנה ההפוכה.
כלומר, גם אם נניח לרגע בצד את הפסילה האישית ורמיסת האמירה הדמוקרטית של 52 מנדטים שבחרו במפלגות שלהם תוך ידיעה ברורה שבכך הם מסייעים לנתניהו להישאר ראש הממשלה; וגם אם נניח שנתניהו הוא האשם בפילוג ובהסתה ולא האדונים גנץ ("הזבל הזה"), ליברמן (נאום המריצה) בוגי ("פרשת הצוללות עלולה להגיע עד כדי בגידה") ולפיד ("אם [חסידי חב"ד] תתמכו בסמוטריץ' אני ארדוף אתכם"); גם אם נזרום לרגע עם העמדות של הצד השני, הרי שהמסקנה המתבקשת מנתניהו היא הפוכה לחלוטין.
דווקא בגלל שהמדינה גדולה יותר וחשובה יותר, דווקא בגלל שעדיין לא נולד המנהיג שגדול מהמדינה שלו, אסור לנתניהו לזוז הצידה. מותר לו ללכת לאופוזיציה אם זו תהיה ההכרעה הדמוקרטית, אבל למען עתיד המדינה אסור לו לוותר ולפנות את הזירה הפוליטית.
מדוע? משום ששורש ההתנגדות והשנאה לנתניהו אינם אישיים כלל. אין שום קשר אמיתי להסתה, פילוג או שיסוי. נכון, נתניהו הוא לא בדיוק ה"לפלף" הפוליטי, ייתכן שאפילו נהג בכוחניות יתר כלפי מתנגדיו מבית ומחוץ אבל השורש האמיתי לשנאה כלפיו הוא שורש אידיאולוגי עמוק, שלא מקבל את העובדה שישראל מונהגת על ידי איש ימין שמתעקש לוותר על החיבוק של תקשורת המיינסטרים ולהישאר איש ימין.
הרי זאת לא חוכמה לתפוס את השלטון תוך הצגת עמדות ימניות, החוכמה היא לעמוד בלחצים ולהישאר איש ימין גם אחרי שתופסים את השלטון. במקרה של נתניהו, השמאל הישראלי לא מצליח להבין מה לא עבד לו ומתוך תסכול הוא מגביר כל העת את להבות השנאה. המתכון המנצח שלהם פשוט לא עובד על נתניהו וזה מוציא אותם מדעתם.
על שרון ז"ל זה עבד – השילוב של כתב אישום יחד עם החיבוק של תקשורת המיינסטרים והאיתרוג שעליו הכריז אמנון אברמוביץ הניעו אותו מתדמית "מר התנחלויות" לאיש שהגשים את כל החלומות של השמאל הקיצוני; אפילו רבין ז"ל שתפס את השלטון תודות לתדמית הימנית יחסית שהוא קנה לעצמו באינתיפאדה, תוך הבטחה לשמור על גבולות הארץ אם ייבחר, לא עמד בלחץ של נציגי האולטרה-שמאל בממשלה שלו; מנחם בגין ז"ל, הימני הראשון שעלה לשלטון, פינה את סיני. בסוף כולם אמרו שדברים שרואים מכאן ולא רואים משם ונעו שמאלה. המתכון המנצח של השמאל הישראלי השפיע על כולם, וצריך לומר ביושר – אפילו על נתניהו בקדנציה הראשונה שלו.
אבל נתניהו שעלה לשלטון ב־2009 הגיע מנוסה יותר ונחוש יותר מכולם לשמור על העמדות שלו גם כאשר הלחץ הופעל עליו. הוא עלה לשלטון עם עמדות ימניות, הוא הצהיר מההתחלה שהבסיס לשלום הוא כלכלי ולא טריטוריאלי והוא נותר נאמן לאותן העמדות גם 12 שנים אחרי.
מה הם לא ניסו? הכפשות והשמצות, עליו, על אשתו, על משפחתו, הנדסת תודעה שניתקה לחלוטין את הקשר בין הביצועים לבין האופן שבו הוא נתפס בציבור. תארו לכם אם אהוד ברק או שמעון פרס ז"ל היו מביאים 4 הסכמי שלום ללא ויתורים טריטוריאליים, מוציאים את ישראל מהקורונה – ראשונים בעולם ומביאים את כלכלת ישראל לעוצמה כזאת. התקשורת הייתה הופכת אותם לאייקונים, לגיבורי־על. אבל לא את נתניהו. למה? כי נתניהו העז להגיע למטרה שיש לגביה קונצנזוס בדרך שלו, בדרך של הימין.
אם נתניהו יוותר עכשיו זה אומר שהם ניצחו. זה אומר שאין תקומה לראש ממשלה ישראלי מהצד הימני של המפה. כלומר – אם הוא יזוז הצידה יחליף אותו כנראה איש ימין – אולי בנט, אולי סער, אולי מישהו אחר מהליכוד, אנשים שלכאורה הם ימניים יותר מנתניהו. אבל עד כמה הם יעמדו בלחצים של האמריקאים, של התקשורת ושל השמאל הקיצוני? כמה מהר נשמע מהם שכדי לחיות כאן בשלום צריך לעשות ויתורים כואבים?
אנחנו חיים במדינה דמוקרטית שבה לכל אחד מותר להביע את דעתו. אין מחלוקת על כך שרוב העם מעדיף ממשלה ימנית, או לפחות כזאת שמונהגת על ידי אדם מהימין. יחד עם זאת, מיעוט אגרסיבי ואפילו אלים לא מוכל לקבל זאת ועושה כל שביכולתו כדי להפחית את יכולתו של המנהיג הנבחר לממש מדיניות ימנית.
המנהיג היחיד שעמד בלחץ הוא בנימין נתניהו (ובעיני גם יצחק שמיר ז"ל) והלחץ עליו היה ועודנו עצום. מה יקרה אם הוא יזוז הצידה? הרי אין אף מנהיג שגדול מהמדינה שלו. אבל זו בדיוק הבעיה. אם נתניהו יזוז הצידה זה אומר שהם ניצחו ואנחנו הפסדנו, זה אומר שהמתכון שלהם ממשיך לעבוד וזה אומר שנאבד אולי לתמיד את היכולת שלנו לבחור מנהיג ימני שיישאר ימני . זה אומר שדווקא בגלל שהמדינה חשובה יותר ממנו, נתניהו מוכרח להישאר בזירה הפוליטית ולהילחם על מאפייניה, כפי שהוא וציבור הבוחרים שלו מאמינים.
הכותב הוא יועץ שיווקי לחברות
