לפני כחודשיים ראיינה יונית לוי במהדורה המרכזית של חדשות 12 את ד"ר שרון אלרעי־פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. לקראת סיום הריאיון שאלה לוי את הדוקטור אם פייזר רואה בישראל "מין מגרש, כמעט נקרא לו ניסיוני" כדי לבדוק איך החיסונים עובדים. השאלה הייתה פייק ניוז מתוחכם ומסוכן: כביכול שאלה לגיטימית, אך מעבירה מסר כוזב שלפיו החיסון לקורונה עודנו נמצא בשלבי הניסוי שלו, ואזרחי ישראל הם שפני ניסויים.
כמובן, זה לא נכון. החיסון עבר הליכי אישור מהירים מהרגיל – יש בחוץ מגפה עולמית של פעם במאה שנה, והגיוני שהתהליכים המקובלים יואצו – אך בהחלט עבר את כולם ואושר רק אחרי בדיקות חוזרות ונשנות שקיבלו חותמת כשרות מהגופים המוסמכים בארה"ב ובאירופה. הניסוי בחיסון נערך בחודשים שקדמו לאישור, ובישראל לא עורכים ניסויים בבני אדם. ובכל זאת, יונית לוי החליטה לשאול.
היא לא המציאה את השאלה הזו. שלושה ימים לפני כן פרסמה הפרשנית הכלכלית הבכירה של הארץ, מרב ארלוזורוב, טור שכותרתו "נתניהו, תרגיע: אתה לא הסיבה העיקרית שהחיסונים של פייזר נחתו כאן בהקדם", ובו הביעה את אותו רעיון: "מבחינת פייזר, ישראל היא סוג של שדה ניסויים מגוון ומסודר מאוד". כאן "שדה ניסויים", שם "מגרש ניסיוני" – אותו שורש פורה ראש וקונספירציה, שמטרתו להקטין ולגמד את הישג הבאת החיסונים בידי ראש הממשלה השנוא כל כך.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "לא רחוק היום שיהיו מיליציות דאעש ליד הבית שלי"
– הפלסטינים והרשימה המשותפת מברכים על החלטת האג
– נתניהו בכנס הליכוד: המאבק הוא ביני לבין לפיד
מישהו כותב משהו בהארץ – עיתון נישה מוערך הפונה לקהל ספציפי ומשמש בפועל כביטאון השמאל הישראלי – ואחרי כמה ימים המסר מהדהד במהדורת החדשות של ערוץ 12, הנצפית במדינה. מי שחשב שזהו מקרה, קיבל בסוף השבוע שעבר הוכחה נוספת לקיומה של שיטה. אני מדבר כמובן על "תחקיר נתב"ג" של הכתב אילן לוקאץ' באולפן שישי.
לא נחזור כאן על ממצאי ה"תחקיר", גם כי הדבר נטחן השבוע מכל זווית אפשרית, וגם כי זהו סיפור תקשורתי גדול ובעייתי. אובססיה פרטית לגיטימית של כתב הארץ אורי משגב לבדיקת שיעור החרדים בטיסות החילוץ הנוחתות בנתב"ג, הפכה בקלות רבה לכתבה בת עשר דקות כמעט, לעיני כל עמך ישראל בערך, בשישי בערב. זהו אות קלון לתקשורת הישראלית. השמאל הקיצוני, שאינו מחבב חרדים, שולט ביד רמה בנרטיב, ביכולת להציף סיפורים ולגנוז אחרים, ומעצב את השיח הציבורי. "תחקיר נתב"ג" היה תצוגת תכלית מפחידה לכוחה הבלתי מוגבל כמעט של קבוצה קטנה בחברה הישראלית לקבוע לרוב הדומם מה יראה, באיזה טון ואיזה מסר יועבר.
עד כמה משגב ולוקאץ' חריגים בחברה הישראלית ביחס לנושא התחקיר? בשנת 2012 – הרבה לפני עידן הקורונה – פרסם העיתונאי ישי פרידמן במקור ראשון דברים מחרידים שכתב לוקאץ' בפייסבוק על החברה החרדית: "המתודה החרדית היא סכנה קיומית, ההשתלטות שלהם מסכנת את חיינו כאן באופן הממשי והלא מטאפורי ביותר… חבורת מפגרים חומניסטיים שמשתלטים על חיינו". זו לא הייתה פליטת פה שהוקלטה בסתר בשיחת רעים – גם אם כן, אלה עדיין דברים נוראיים – אלא פוסט בפייסבוק שפרסם לוקאץ' בשבתו כבר אז כעיתונאי וככתב בחדשות ערוץ 2, היום חדשות 12. זוהי משנתו, האג'נדה שלו. אחרת לא היה כותב.
אורי משגב אמנם לא הגיע לתהומות הללו, אבל הוא לא רחוק משם. לפני כחודש וחצי כתב בטורו: "החרדים מסוכנים כיום להווה ולעתיד של ישראל יותר מהטילים של חיזבאללה ומהגרעין האיראני. נזקם מוחשי ויומיומי, לא פוטנציאלי".
זכותם של אנשים לחשוב מה שהם רוצים על מי שהם רוצים. דעות פיגולים, מוטרפות ככל שיהיו, מותרות במשטר דמוקרטי. מה שלא ייתכן הוא שרוב העם, שלא מתקרב לחוש את השנאה התהומית של השניים הללו לחברה החרדית, ימשיך לקבל בשתיקה את העובדה שהם קובעים כאן את סדר היום התקשורתי והציבורי. במשך שנים רבות מדי הציבור הדתי והימני הזניח את התקשורת והפקיר אותה בידי פלח צר מאוד ומוכוון מטרה פוליטית ברורה. בחסדי שמיים חלה התעוררות ניכרת בעשורים האחרונים, אבל המציאות מוכיחה שזהו עדיין שינוי קוסמטי שנעשה בעיקר לצורך השתקת הביקורת, ולא שינוי עומק אמיתי.
משגב ולוקאץ' לא נראים בכל יום על מסך חדשות 12, ודאי לא במינון של כתבים דתיים ובעלי אוריינטציה פוליטית אחרת כמו עמית סגל ויאיר שרקי למשל, אבל תודעתם הפוליטית שולטת ללא מיצרים במקומות שהדברים החשובים נקבעים בהם – חדרי העריכה וההפקה, אחורי הקלעים של עולם התקשורת. שם הימין והדתיים נמצאים במיעוט מזהיר, והשמאל מחזיק בקרנות המזבח ולא משחרר. הוא יודע היטב למה. בלי זה, ה"תחקיר" של לוקאץ' היה נותר על רצפת חדר העריכה.
יומיים אחרי שידור הכתבה באולפן שישי, פרסם העיתונאי קלמן ליבסקינד במעריב טור שפירק אותה לגורמים ולא הותיר ממנה כמעט דבר. אלא שתחקיריו של ליבסקינד יישארו תמיד באזור המוגבל של עיתונו, ולכל היותר יעשו קצת גלים בטוויטר. הם לעולם, אבל לעולם, לא יגיעו לכדי כתבה באולפן שישי. כי אין לו שם שותפים. לימין אין לוקאץ' משלו בחדשות 12. מי שחשב עד השבוע שזה לא כל כך חשוב, ובטח לא נורא מדי, מוזמן לחשוב שוב.
