אם אתם עוקבים אחרי מהדורות החדשות בימים האחרונים, בטח שמתם לב איך בין חדשות הקורונה לכתבות על הבחירות צצה פרשת הפריצה לבסיס נבטים בדרום. גנב בדואי נכנס לבסיס חיל האוויר, שאמור להיות מאובטח היטב, וחמק החוצה בלי פגע. במשך שעות ניהלו כוחות הביטחון מרדף אחריו, כולל מסוקים, כוחות מיוחדים והתערבות של השב"כ, אבל הוא ברח להם מבין האצבעות. החשש לכלי הטיס היקרים ולטכנולוגיות הנמצאות בבסיס גרמו לכך שכל הכוחות היו על הרגליים, ולאחר מכן התבצע תחקיר מדוקדק, כמו שיודעים לעשות בחיל האוויר. גם שר הביטחון גנץ ביקר את האירוע בחריפות והסיפור זכה להתייחסות כמעט בכל כלי התקשורת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
שלוש הלוויות ושאלה: החרדים, הערבים והממסד הישראלי
הכאוס ברמלה: רכב הוצת והמשטרה לא פועלת
בנימין הורגן: "היה מאבק ארוך, אסתר הייתה פייטרית"
נעצור רגע כדי לפתוח סוגריים לטובת שיעור תקשורת קצר. בשפה העיתונאית חלק ממה שהופך אירוע לחדשותי הוא העובדה שהוא, ובכן, חדש. משהו שלא קורה כל שבוע. לדוגמה, טיסה שיוצאת מנתב"ג לאנגליה – לא חדש, לעומת זאת הטיסה הראשונה לדובאי – חדש ולכן יסוקר.
נחזור לסיפור שלנו, צר לי לאכזב, אבל פריצה של בדואים לבסיס צה"ל הוא לא אירוע חדש או חד פעמי, למען האמת הוא תדיר כמעט כמו טיסות מנתב"ג לאנגליה לפני פרוץ הקורונה. רק בתחילת השבוע הופץ סרטון של בדואים שודדים ציוד צבאי בצאלים מול חיילים חמושים שצופים בהם בעיניים כלות. וממש באותו בוקר דווח על שוד של 20 אלף כדורים מבסיס שדה תימן.
אבל שטח ההפקר חסר המשילות שנקרא הפזורה הבדואית זכה להתייחסות תקשורתית רצינית רק כאשר מישהו נגע בדם הכחול של חיל האוויר. צריך היה שהכנפיים היקרות של הטייסים יזוזו כדי שצה"ל והדרג המדיני ימצמצו לכיוון הפשיעה הבדואית. מסתבר שלעומת מדינת ישראל, השודדים לא מבחינים בין כדורי M-16 למטוסי F-16 ומי שמתעלם משוד של ציוד של מילואימניקים או מהפרות בנייה מקבל גנבים במתקנים רגישים.
הסיפור של הפשיעה הבדואית בדרום לא ראוי לאייטם חד-פעמי כשנוגעים בציפור הנפש האליטיסטית של עורכי החדשות, אלא לפינה קבועה במהדורה או לכל הפחות לכתבת תחקיר רצינית. בעיות לא נעלמות לבד וההתעלמות לא מקדמת פתרון ובכל זאת המעשים של הכנופיות בנגב רוב הזמן זוכים להתעלמות כמעט מוחלטת, מלבד ציוצים פה ושם של כתבים צבאיים וכמה עיתונאי דרום בודדים. יש מגזרים שלא ממש מתייחסים לפשיעה אצלם, האלימות והצפצוף על החוק עוברים מתחת לרדאר. אני דיי בטוחה לדוגמה שלא שמעתם על הבדואי שפרץ לפני כשבוע לבית בישוב בנגב ועל הדרך ביצע מעשי סדום בילדה בת 10 שהייתה בבית.
במשך שנים מדינת ישראל מעלימה עין ומוותרת בפועל על הריבונות שלה בחבל ארץ חשוב ויקר. לא קיים דבר כזה וואקום שלטוני. איפה שאין משילות ואין אכיפה, גורמים עוינים תופסים את מקומה והכאוס שולט. כמו עם הטרור, גם כאן ההתעלמות היא האוכל המזין ביותר למפלצת ובמקביל לפשיעה בפזורה, מלבלבות תפיסות אסלמיסטיות קיצוניות שלא היו שם בעבר.
מדובר במחדל אסטרטגי של מדינת ישראל, צה"ל הפך לבדיחה גרועה מול כנופיות של שודדים, המצב כבר קשה אבל לא מאוחר לתקן. ממשלות הימין שמחזיקות בהגה כבר יותר מעשור רצוף לא נקטו אצבע לשינוי. הגיע הזמן לקבל החלטות ולהפסיק לקוות שהבעיה פשוט תעלם, צריך לתת סמכויות לצבא ולמשטרה להחיל את החוק הישראלי, למגר את הפשיעה ולהתמודד עם הפרות הבנייה. במקביל צריך להשקיע בחינוך ובשילוב הדור הצעיר במעגל החיים הנורמטיבי ולהרחיק אותו ככל שניתן מעולם הפשע. גם הנגב עוד יהיה פורח, כך האמין בן גוריון, הוא בטח לא חלם על פריחה כל כך מלבלבת של טרור ופשיעה.
