מזה שנים רבות, הרבה לפני שהוקמה הרשות הפלסטינית בשנת 1994, הר חברון נחשב לאזור בעל מאפיינים תרבותיים וחברתיים שונים מאזורים אחרים בארץ. אזור חברון מסורתי הרבה יותר מאזורים אחרים הן בהיבט הדתי-אסלאמי והן בהיבט החברתי-שבטי. מצב זה קיים עד היום. אפילו הלשון הערבית המדוברת בחברון שונה מזו הנשמעת בערים אחרות, ובוודאי בעזה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– צפו בדיון על בנט: הטראומה מאחוז החסימה והיחסים עם הציונות הדתית
– סוף ציוץ במחשבה תחילה: כך תימנעו ממבוכה תקשורתית
– אופציות, איומים ורבנים: המו"מ בציונות הדתית תקוע
מדינת ישראל הקימה את הרשות הפלסטינית בשנת 1994 כדי שזו תעשה עבור ישראל את המלאכה הקשה ו"תטפל בחמאס ובג'יהאד בלי בג"ץ ובלי בצלם". הוגי הרעיון בישראל לא הבינו שרשות כזו לא יכולה להיחשב כסמכות לגיטימית בעיני הציבור שעליו היא אמורה לשלוט, ולכן הציבור יראה בה אויב, לא פחות.
באזור חברון קיימת מנהיגות מקומית חזקה והיא קבוצה של שייח'ים, ראשי משפחות, שמעמדם כמנהיגים בעיני הציבור חזק הרבה יותר ממעמד הרשות ומנגנוניה. קבוצה זו מתכנסת מדי כמה חודשים כדי להביע את דעתה על המצב בהר חברון.
בתקופה האחרונה, בעיקר בשל המשבר הכלכלי שהקורונה יצרה, התגברו אירועי הירי והאלימות במרחב הציבורי ומנהיגות האזור התכנסה בשבת האחרונה לדיון במצב. בתום הדיון התפרסם המסמך הבא בחתימת ידי המתכנסים. מסמך זה מובא כאן במלואו:
בשם אללה הרחמן והרחום
גילוי דעת מטעם שבטי נפת חברון בעניין תופעת הירי
אמר האל יתעלה: "כל ההורג מאמין בכוונה יבוא על גמולו בגיהינום ולנצח יהיה בו. אללה ישפוך את חמתו עליו, יקללנו ויכין לו עינוי גדול" (קוראן, פרק 4 פסוק 93). הנביא אמר (בחדית'): "מי שנושא נשק נגדנו הוא לא מאיתנו" (אלבוח'ארי 6847; מוסלם 98).
שבטי נפת חברון הזדעקו להתכנס היום, שבת, 30-1-2021, לאור המקרים המצערים הפוקדים את הנפה דוגמת ירי על בתים ומקומות מסחר, הרס מכוניות ורכוש והפחדת אנשים. מידי יום מתרחשים אירועי ירי ברוב האזורים ואלו יוצרים סכנה מאיימת ואנרכיה נרחבת. כתוצאה למקרי הירי נגרמים נזקים פיזיים, חברתיים, כלכליים, חינוכיים ונפשיים, המאיימים על עצם קיומנו בארץ "ירושלים ואגפיה" (כינוי של הארץ על פי החדית') ואנחנו חוששים שהחברה שלנו תהפוך לכנופיות חמושות שתאיימנה על חיי היומיום שלנו בהיעדר ביטחון. דבר זה ידחוף את הציבור להגר כשירות לכובש (ישראל) ועוזריו (הרשות הפלסטינית).
בשל תחושת האחריות המפעמת בקרבנו, הזדעקנו לכינוס הזה כדי שיהיה נקודת פתיחה לטיפול אמיתי בתופעה המגונה הזו. אנו מביעים שאט נפש מכל סוגי הבריונות, הירי ושימוש בנשק של שכירי חרב בפתרון סכסוכים כספיים, שכן אלו מסכנים את שלום הציבור ודוחפים את האנשים למרוץ חימוש כדי להגן על נפשם ולקחת את החוק בידיהם. לכן אנו מכריזים בפני בני עירנו (חברון), בני פלסטין והרשות הפלסטינית את הדברים הבאים:
1. הרשות הפלסטינית וממשלתה נושאות במרבית האחריות על תופעת האנרכיה של כלי הנשק ועליהן מוטלת האחריות להגן על אזרחיהן, על דמם, רכושם וחייהם, להכות ביד ברזל על כל רוצח, לעצור את כל מי שנושא נשק לא חוקי והעמדתו לדין. הרשות יודעת מי הם ולכן הכישלון במרדף אחרי המעורבים ובהגנה על הציבור ורכושו גורם להתגברות תופעת האנרכיה הביטחונית. אנו דורשים מהרשות תשובה ברורה שתבהיר את עמדתה האמיתית כלפי מה שמתרחש ותסביר מה גרם לכישלון הזה ולאוזלת ידם של המנגנונים הביצועיים והמשטרה, שכן אנחנו נקבע את צעדינו על פי מה שנשמע מהם כדי שלא יגידו שאנחנו קוראים למרד.
2. מערכת המשפט הפלסטינית נושאת באחריות המתבטאת בחוסר יכולתה לפתור סכסוכים בין אנשים. כאשר החלטה בתיק נמשכת לאורך שנים בשל דחיה ומשיכת רגלים ללא החלטה, אין לאנשים מנוס מלקחת את זכויותיהם בידיהם. הם פונים לשכירי חרב ומקימים כנופיות הלוקחות את החוק בידיהן.
3. הציבור, ובמיוחד בחברון, חש שמנגנוני הביצוע והמשטרה אינם מסוגלים, או מתעצלים, לפעול במהירות כאשר אנשים מותקפים וקוראים למשטרה לעזרה. הם (מנגנוני הרשות) אינם עוקבים אחרי הנשק המשמש את התוקפנים ושכירי החרב. לעומת זאת, אנחנו לא רואים את החידלון הזה של מנגנוני הרשות הפלסטינית כשמדובר בגביית מיסים החרמת סחורות, רדיפת סוחרים, הוצאת רישיונות והטלת אגרות.
4. על המנהיגים והחכמים של המשפחות והחמולות רובצת האחריות לקבור את האנרכיה בעודה באיבה ולעמוד בפני התוקפנים, המחבלים והטרוריסטים מבני המשפחה עצמה. על המשפחות להכריז שהן מתנערות מבניהן המבצעים את הפשעים הללו, ושהן מסירות את חסותן מכל מי שיוכח שהוא תוקף את האנשים ורכושם.
5. מועצת כל חמולה תקבע אמנה לבני החמולה שתכלול גינוי לכל תופעות הבריונות, הנזק, ההפחדה והירי בפתרון סכסוכים, ותכפה את האמנה הזו.
6. אנחנו קוראים לכל אחינו ושבטינו לשים לב לפעולות של פשע מאורגן השואפות לגרום לאנרכיה בציבור שתגרום לסכסוכים באופן שישרת את הכובש באמצעות ריקון הארץ מאנשיה, גזילת אדמותיהם ובמיוחד בחברון.
לסיום, על כולם לשאת באחריות מלאה כדי שהארץ לא תידרדר למצב גרוע. על הרשות הפלסטינית לשאת באחריותה כדי לשים קץ לתופעת האנרכיה הביטחונית. אחרי צעד זה יבואו צעדים נוספים תוך התייעצות בין נכבדי הנפה. חברון 30-1-2021. (על החתום: עשרות מנכבדי החמולות של נפת חברון)
מהמסמך עולות מספר נקודות חשובות. ראשית, בנפת חברון קיימת בעיית ביטחון אמיתית שנכבדי השבטים אינם מתעלמים ממנה ונחלצים לטפל בה במסגרת אחריותם כלפי הציבור. הם גם מאיימים במרומז לקחת את הסמכות מהרשות הפלסטינית ולטפל בבעיות האזור בכוחות עצמם. כמו כן, מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית לא מתפקדים ומערכת השיפוט של הרשות איננה מטפלת בסכסוכים.
חשוב לציין שעצם ההתכנסות של נכבדי החמולות והנאומים שנישאו בה נגד הרשות הפלסטינית, משתמעים כערעור על סמכות הרשות ושלטונה. קבוצת השייח'ים של חברון וסביבתה מופיעה שוב כשחקן הציבורי העיקרי באזור, ומוכיחה שלרשות הפלסטינית אין אחיזה באוכלוסייה ולכן היא נתפסת כ"אויב העם".
אם ישראל רוצה להביא שלום ושלווה לאזור חברון, אין לה ברירה אלא להוציא את נוכחות הרש"פ הלא לגיטימית מהעיר ומסביבתה ולהשליט עליה את המנהיגות האותנטית, האמיתית, הקבועה והיציבה של האוכלוסייה. אחרי הקמת "אמירות חברון" רבים הסיכויים שערים אחרות ילכו בעקבות חברון ויכריזו על עצמאותן מהגוף המלאכותי, המושחת והמסואב – הרשות הפלסטינית – שיתפוגג מעצמו כאשר ירוקן מתושביו.
כך יקום מאליו פתרון "האמירויות הפלסטיניות". מה שמוטל על הנהגת ישראל הוא להבין את התהליך ולסייע לו להתקיים ולהתקדם באמצעות הסטת הכספים מהרשות המושחתת לממשלים המקומיים בכל עיר, המבוססים על החמולות המקומיות. פתרון זה מחובר למציאות הסוציולוגית והתרבותית של האזור ונובע ממנה, ולכן סיכויי ההצלחה שלו גדולים ורבים יותר מכל פתרון אחר שהוצע לסוגיה הפלסטינית.
