עוצמתו של עץ איננה מושרשת בעלים או בפירות, אלא בשורשיו שמשמשים כמקור צמיחה והתחדשות. שורשי העץ מחזיקים אותו נטוע חזק בקרקע, חסין מפני סערות, סופות וגשמים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מה שקורה ברשת מוכיח כי האנטישמיות חיה ובועטת
– הקווים האדומים: נאום הרמטכ"ל הופנה לנשיא ארה"ב
– כשבכיתי למרב מיכאלי בידיים בשער של נווה-דקלים
בדומה לשורשי העץ המקנים ביטחון ויציבות, החברה שואפת לשמש כאדנית של יציבות, ביטחון ומקור חיים עבור כל אלה שנפגעו קשה מהמגפה: הילדים שאיבדו את האינטרקציה החברתית, הקשישים שמצאו עצמם בודדים יותר מאי פעם והאוכלוסיות בסיכון המתמודדות עם חשש מוגבר להידבק בקורונה ולחלות במחלה קשה.
שורשינו הם הרופאים בבתי החולים, המטפלים בבתי דיור מוגן, המורים בבתי הספר וכמובן העובדים והמתנדבים בעמותות וארגונים לטיפול ושיקום אנשים עם מוגבלויות. אנשים שעושים לילות כימים בעבודה שמצריכה כוחות פיזיים, תעצומות ומסירות נפש על מנת לשמור על הבריאות הפיזית והנפשית אבל בעיקר לשמר ככל האפשר את שגרת החיים.
כמנהלת של מרכז לטיפול ושיקום אנשים עם מוגבלויות קשות, נוכחתי לראות כיצד שורשינו החזיקו את העץ נטוע בקרקע כאשר סערת הקורונה הגיעה גם אלינו; מאז התפרצות המגפה לא יכולנו לעצום עין; בשל מצבם הבריאותי הקשה, הדיירים שלנו סובלים ממערכות חיסון כושלות במיוחד שמצריכות נקיטת אמצעי זהירות מוגברים.
הריחוק החברתי היה החלק הקשה ביותר, כי התגעגענו; התגעגענו לפעילויות המשותפות, למסיבות והרמות הכוסית בחגים ולטיולים. התגעגענו בעיקר לחיבוק, אותו צורך קמאי כל כך שמשמש כמרפא הטוב ביותר לצרכים הפיזיים, הנפשיים והרגשיים של כל אחד ואחת מאיתנו.
הגזירה הקשה עם פרוץ המגפה הייתה קשה מנשוא; הקשר עם הקהילה הקרובה, המתנדבים והמשפחות כמעט נעצר לגמרי. בצל הקושי ותחושת האיום המתמדת, ייחלנו לעבור את הימים הקשים הללו בשלום ובבריאות, ולשמור ככל האפשר על רוטינת חיים נורמלית במציאות כל כך לא נורמלית. ביקשנו להמשיך לקדם כל אחד על פי דרכו, לשמור על קשר עם הסובבים בדרכים ייחודיות ולהגיע לימי האור בריאים ונכונים להמשיך ולהסתער על החיים.
והנה, דווקא לאחר שקיבלנו את מנת החיסון הראשונה שהביאה עמה משב רוח חזק של אופטימיות ותקווה, התגלו חולים מאומתים חדשים, ומאותו רגע ובדומה לשורשי עץ הנטועים עמוק וחזק באדמה, צוות העובדים והמתנדבים שלנו שוב התגלה במלוא עוצמתו. באחריות מרגשת, מסירות ומחויבות אין קץ.
אנחנו תמיד נוהגים לומר: "כולנו רקמה אנושית אחת", שכן אנשי רפואה, הוראה, סיעוד וטיפול אם זה בבתי החולים ואם זה בעמותות השונות – מהווים פסיפס שמורכב ממאות ישראלים ממגזרים שונים ושמחזיקים בדעות שונות, שמתנקז למכנה משותף אחד – אחדות רצון להיטיב עם הזקוקים לנו ולנצח את המגפה.
נכון, עדיין יש מלחמות פוליטיות, תחלואה גבוהה, סגר. אבל הגענו אל הסיבוב השני של מנת החיסון נגד הקורונה, אפשר להגיד שבהחלט מסוגלים לראות את האור. ט"ו בשבט הגיע בדיוק בזמן; הלבלוב בשממה החורפית רומז לנו שמשהו חדש מתבשל מתחת לאדמה. נתפלל שמתוך הקושי והחשכה תצמח גאולה ונראה בעזרת ה' פריחה מחודשת במציאות חיינו.
הכותבת היא מנכ"ל מרכז 'עדי' בירושלים לטיפול ושיקום ילדים ובוגרים עם מוגבלויות קשות ומצבים רפואיים מורכבים
