משרד החוץ הסורי שיגר אתמול (ד') מסר לראש מועצת הביטחון ומזכ"ל האו"ם, בו הוא מבקש שיתערבו בעניין התקיפות המיוחסות לישראל בסוריה, אותן הגדיר כ"פעולות טרור חוזרות ונשנות".
נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, גדל על ברכי רוצח עם ולמד ממנו היטב כיצד לדכא את בני עמו. אביו, חפז אל-אסד, חתום בחייו על רצח המונים שלא קבלו את שלטונו, לא ידעו דמוקרטיה מה היא. ועל זכויות אדם בסיסיות אין בכלל מה לדבר.
בעוד חפז שומר על שלטונו תוך דיכוי מחאות רחוב ורציחת כל מי שמתנגד לשלטונו, גדל בארמונו המפואר בן טיפוחיו, הילד האהוב בשאר, שראה איך אביו שומר על השלטון בכוח רב תוך התעלמות מחוקים בינלאומיים, זכויות אדם או רחמנות בסיסית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מן הפח אל הפחת: העולם הערבי לא מצפה לטוב ב-2021
– תרגיל המטכ"ל של חמאס: הרווח כולו של צה"ל
– התנעת הקמפיין: סער החליט לא לירות לכיוון בנט
לאסד האב היה די נוח בזירה הביטחונית. מאז מלחמת יום הכיפורים, הגבול עם ישראל היה שקט למדי ולא היו לו אויבים מבחוץ. הדבר אפשר לו לנהל את ארצו בלי להשקיע יותר מידי במרכיבי ביטחון. הצבא הסורי החליד ולאסד הבן לא הייתה שום כוונה להסיר את החלודה. אבל אז, ברגע אחד, הגיע טוויסט בעלילה של העולם הערבי וברחבי המזרח התיכון החלו התקוממויות נגד השלטונות שהגיעו בסוף לחצרו של אסד.
עם כניסת הכורדים, הג'יהדיסטים והמדינה האסלאמית, כוחות המזוהים עם ארגון הטרור אל-קאעידה ומדינות זרות למערכה, אי שם במרץ 2011, החל אסד לראות מקרוב את ההפגנות ושלף את החינוך שקיבל מאביו. עד מהרה הניסיונות שלו לדכא את המחאה הפכו למלחמת אזרחים, המאופיינת בקרבות קשים, פיגועי התאבדות, מעשי טבח, פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, אלימות עדתית והשיא שימוש בחביות מלאות בנשק כימי נגד אזרחים, מפגינים, נשים וילדים. באותם ימים העולם שתק וארגון זכויות האדם העולמי לא הוציא הגה.
מספר הקורבנות עלה במהירות. עם הדיכוי הגיעו גם הפליטים והגבול השקט החל לבעבע. אסד כמעט איבד את שלטונו והיו כאלו, ובהם שר הביטחון דאז אהוד ברק, שהעריכו ששלטונו של אסד מתקרב לקיצו. אולם הם טעו וכדי להביא ניצחון אסד הכניס אל המגרש את הרוסים ואת האיראנים. המעצמה של פוטין והמשטר בטהרן זיהו שניהם את הפוטנציאל ובאו להילחם למענו. הרוסים הביאו נשק וגב ביטחוני והאיראנים הביאו את חיזבאללה ולקחו את החצר האחורית של אסד בשבי במטרה לחמש את המזרח התיכון, ועל הדרך לעשות עם סוריה את מה שהצליחו לעשות עשור קודם לכן בלבנון.
בשלב הזה הוחלט בישראל לשנות פאזה וצה"ל המציא קונץ פטנט שקוראים לו המב"ם – המלחמה שבין המלחמות. היום אנחנו כבר יודעים לספר שהקונץ פטנט עובד בהחלט, וההרתעה הישראלית נותנת אותותיה.
אך מסתבר שאסד לא אהב את הריסון הישראלי. תשע שנים אחרי שהשליך חביות של גז סרין על עמו, שרצח נשים וילדים רק כי לא חשבו כמוהו ושעשה הכול כדי להסתיר את רצח עמו וסיפר לעולם שקרים, רץ עכשיו לארגון זכויות האדם העולמי – שכזכור בחר לעצום עיניים נוכח מעשיו של אסד – כדי שיציל אותו ממה שהוא מגדיר התוקפנות הישראלית.
עבור ישראל מדובר חלון הזדמנויות תודעתי מצוין שיכול להעיר את העולם למה שנעשה אצל אסד. המודיעין שיש לצה"ל על מעללי האיראנים וחיזבאללה בסוריה יכול לא רק להדהים את העולם ואת האו"ם הוא יכול להדהים גם את אסד עצמו.
הנשיא הסורי שבוי בין הרצון שלו לחזור לחיות בשקט לבין חוסר היכולת שלו להגיד לאיראנים "די, צאו לי מהמדינה". אסד חייב לאיראנים את ארצו, מולדתו וארמונו, ולכן הוא שבוי בחוסר היכולת לשלוט על מה שקורה אצלו בבית.
