בלתי נסבל שמהדורות החדשות אמש (ב') לא נפתחו בידיעה על הרצח של אסתר הורגן. זהו. בלתי נסבל. זה אמנם היה יום פוליטי מורכב וגם ההחלטות בנוגע למגפה היו משמעותיות לחיי כולנו והאירוע בו מצא את מותו אהוביה סנדק הוא עוכר שלווה מאוד. אבל הרצח הלאומני הזה, האכזרי והפרימיטיבי, היה האירוע המרכזי של יום האתמול. האישה שעלתה מפריז כדי להקים בית במולדת העתיקה של אבות אבותיה, שגידלה משפחה מוצלחת ושמחה, ונרצחה כאן בשל יהדותה, היה העיקר. לידה, סיפור הבעבוע הרוחש שהגיע לכדי התנפצות הסיר בין נתניהו לגנץ, יכול היה לחכות עוד עשר דקות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– צפו: שיחת נשים – אם אין אני לי, מי לי?
– בבטן הצוללת: כיצד מתמודדים בשייטת 7 עם אתגרי הקורונה?
– פַּצְחָן או פַּרְצָן? אוי לו למחשב שאבד קברניטו
זה אמנם נראה לפני נצח במדדי האקטואליה המקומיים, אבל לפני שתי יממות וחצי, הושלך כאן בקבוק תבערה לעבר חייל. זה היה סיפור קטן ביחס לממדי הדרמה של מהדורות החדשות בישראל. אמש הוא הוזכר בקצרה רק בגלל הדחתו של החייל שלא פעל לשביעות רצון מפקדיו. מודה, שאצלי הוא חרוט היטב. בעיקר בגלל שהוא התרחש ממש מתחת לבית שלי. פיסת הכביש הזו שפתאום הגיעה לכותרות ותמונתה התרוצצה במרחבי הרשתות החברתיות, היא בדיוק המקום בו ילדיי חוצים לא פעם את הכביש בדרך הביתה. לולא הקורונה שהשביתה את מרבית פעילות הנוער, יש בהחלט אפשרות שהם היו עומדים שם על שפת הכביש ומתבוננים ימינה-שמאלה ברגעים האלו של מוצאי שבת, בהם המחבל עצר בנחת את מכוניתו, יצא ממנה, הדליק בקבוק תבערה, והשליך כדי לרצוח. עוד שריטה נחרטה לה אצלנו בסיפורי ה'וואי, כמעט' ו'הפעם זה היה ממש קרוב'. אלו שממשיכים ונערמים בטראומה המשותפת פה כמעט לכל ישראלי.
אבל לצד ההתגוללות על תגובתו של החייל, לצד הטענות ברשתות בעיקר, על אשמת המערכת המשפטית שאימתה אולי הייתה עליו ומנעה ממנו לפעול, עומד המיקום בסדר היום החדשותי. טרור הוא כבר לא ממש אייטם. זה לא החייל שמתחבט אם בקת"ב מצדיק ירי חי, אלו הכותרות שמחליטות שזה פחות מעניין. כשמחבל שהכין מראש אמצעי רצח בבית או נתקל במקרה באישה רצה בחורש – מחליט ללכת על ג'יהאד, זה מתקבל פה תקשורתית כעוד אירוע מצער, אך כזה שמשתלב במסגרת, לא מנפץ אותה. את העובדה שציבורית זה לא כך, אפשר לראות ברשתות החברתיות שגעשו אתמול. ב-DNA העמוק שלנו, מתחת לעור אצלנו – הרצח של אסתר הורגן שהוצאה להורג בשל השתייכותה הלאומית, היה הדבר החשוב ביותר שקרה אתמול. זה כאב לכולנו בבטן, כי זה היה מכוון אל כולנו. ראוי וצריך היה, שגם מהדורות החדשות הטלוויזיוניות ישקפו את חוסר הנסבלות של המציאות הזו, בכך שיציבו אותה בראש סדר היום.
