אחיות ואחים יקרים שלי, נשות ואנשי המחנה הדתי־לאומי, אתם חסרים לי. היכן אתם אחיי? לאן נעלמתם? מדוע אינכם עומדים איתנו בכיכרות וצועדים איתנו בדרכים? הרי אנחנו לא חייזרים. כמעט כולנו אנשי ארץ ישראל העובדת, הלוחמת והמאמינה – ממש כמוכם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– לצלול ולחקור: כך הוקמה הוועדה
– הפגישה החשאית: מה עשה נתניהו בסעודיה
– אולמרט נגד חזרתו של פולארד. ממה הוא מפחד?
ישראל עוברת בימים אלה טלטלה עזה, ואינני מתכוון למשבר הקורונה. ברחובות ובלבבות מתחולל מאבק עיקש על דמותה המוסרית והערכית של מדינת ישראל, מאבק על נשמתה ועל עתידה. מדוע אינכם משתתפים בו?
לפני שנה בדיוק הקמתי אוהל בגן העצמאות בירושלים. עשיתי זאת במחאה על השינוי שעבר ראש הממשלה נתניהו. אחרי שנים ארוכות שבהן עשה גדולות וטובות, שיחת נתניהו את דרכיו. הוא עמד אז להוציא את ישראל למערכת בחירות שלישית בניסיון למנוע את התייצבותו למשפט על עבירות של שוחד ומרמה.
אודה ולא אבוש: חשבתי עליכם כאשר הקמתי את האוהל הזה. שאבתי את ההשראה למעשיי מתנועת ההתיישבות ביו"ש: בסופו של יום, ההכרעה תיפול בשטח. במאבק על דמותה ועל דרכה של ישראל ינצח מי שייאחז בקרקע, מי שיצא לרחובות, מי שיקדים נעשה לנשמע. פחות עצומות והצהרות, אמרתי לחבריי, יותר מעשים. ציבור קטן של אנשים נחושים יכול להניע אומה שלמה – אם רק פיו, ליבו ומעשיו יהיו שווים, אם רק ייתן דוגמה אישית. הנה, אמרתי להם, תראו את המתנחלים.
בלילה הראשון שלי באוהל אירחה לי לחברה רק אחותי עפרה. בלילה השני כבר קמו לידינו שני אוהלים. מאז עברה שנה. המחאה נגד נתניהו, מנהיג רב זכויות שהפך ברבות הימים לנאשם בשחיתות, מקיפה היום את כל החברה הישראלית. על פי סקר המכון לדמוקרטיה, 900 אלף ישראלים השתתפו בשנה האחרונה במחאות נגד נתניהו. על כל אחת ואחד מהם יש מן הסתם עוד שניים־שלושה תומכים שנשארו בבית. ומה שהכי חשוב – רוב האנשים האלו אינם "שמאלנים".
26 אחוז מהמפגינים נגד נתניהו הזדהו כימנים, ו־28 אחוז הגדירו עצמם כמרכז. השקר כאילו המחאה היא מאבק בין ימין לשמאל הוא עוד הברקה של נתניהו. בצר לו הוא מבקש להרבות שנאת אחים ופילוג בעם, וכך להציל את עצמו מאימת הדין. אבל זהו שקר. ואני – את אחיי אנוכי מבקש. המאבק הוא לא בין שמאל לימין, וגם לא בין פוסט־ציונים לחסידי ארץ ישראל השלמה. מה שמתחולל היום ברחובות ובכיכרות הוא מאבק ערכי – בין שחיתות שלטונית לניקיון כפיים.
שתיקת הרבנים היא שמעציבה אותי במיוחד בימים אלה. מוריי ורבותיי, אתם שדמותה הערכית של ישראל וניקיון הכפיים של מנהיגיה יקרים לכם כמו לי, מדוע אין קולכם נשמע? מדוע אין חניכי הישיבות והאולפנות שלכם צועדים איתנו בדרכים? לצערי, נדמה לי שאני יודע את התשובה: משום שקניתם, שוב את השקר ש"נתניהו טוב ליהודים". בעומק ליבכם אתם יודעים מיהו האיש ומה טיבו. אבל אתם מקווים שאם רק תנשמו עמוק, תסתמו את האף, ותתמכו בו בשתיקה, כי אז הוא יגן על ההתיישבות ביהודה ושומרון. אבל עיניכם הרואות: האיש שהבטיח לכם סיפוח, עתיד לחלק את ירושלים.
נפתלי בנט, המסרב להצהיר שלא ישב עם נתניהו בממשלה, הופך את הציונות הדתית לקורבן הבא של הלהטוטר מבלפור. זו טעות הרת גורל. אם לא תתייצבו יד ביד איתנו מול הביביזם, אחרי הבחירות הקרובות נתניהו יעלה את בנט בכבוד גדול למדרגת בני גנץ ב', ואז הוא ישתמש בו – ובכם – בניסיון להימלט מאימת הדין, תוך שהוא מחריב את מה שנותר מאחדות ישראל ומן הממלכתיות הישראלית. אבל ברגע שבו זה ישתלם לו, מול ממשל אמריקני עוין או מול מיליון מובטלים זועמים ברחובות, נתניהו יעיף אתכם לאופוזיציה ויפנה את "ההתנחלויות המבודדות" ללא היסוס. אם לא תתייצבו מולו היום – הוא ישתמש בכם מחר, ומחרתיים הוא יזרוק אתכם כמו טישו. הוא כבר עשה את זה פעם אחת, ויעשה זאת שוב. איך אתם לא רואים את זה?
אלה ימים הרי גורל לישראל. לכן אני מרשה לעצמי, בדחילו ורחימו, להזכיר לכם: "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת – רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו". אנא מכם, אחיות ואחים שלי. הרי הלב שלכם איתנו. מקומכם גם הוא איתנו. ואל תתבלבלו: אנחנו ננצח. האמת חזקה מן הסחריר. שלטון נתניהו סופו ליפול. ואתם, מה יהא עליכם אז?
