איתחול מחדש: הצעת מתווה להנמכת הלהבות

לא הינו צריכים, לא את אייל "ארגון פשיעה" ברקוביץ', לא את השרה מירי "סטייק מתהפך" רגב ואת פרץ גסות הרוח שמילא את המסך בעימות ביניהם, כדי לדעת שמשהו רע מאוד עובר עלינו. העידן החדש של השיח, השורר אצלנו כמה שנים, מעיד על מציאות עגומה שלפיה ככל שהוא נמוך יותר, מתלהם וגס יותר – הביקוש לאלה שנוקטים אותו גובר. לו אני איש ליכוד הייתי נעלב עד עמקי נשמתי מאותה שרה הסוברת שאם תקלל, תעליב, תצווח ותכפיש תקבל את קולי בפריימריז. גם לא ההפגנות ולא הרב קנייבסקי  דרושים לנו כדי להבין שאמון הציבור בהנהגה הנוכחית המובילה את מדינת ישראל, מכל המגזרים, העדות והקבוצות, נושק לקו האפס. שכבה אחרי שכבה מגרדים מנהיגינו את מעט האמון והאמונה כי הם מובילים את המדינה בדרך נכוחה, נטולת שיקולים פוליטיים ואישים.

מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
מסלול התנגשות? לקראת הדיון שיכול להקדים את הבחירות
שתל נגונים: אחיו של דוד בן עמי סופד לו
זריקות אבנים בכבישי יו"ש: התקשורת היא רק עוד כלי

במלה "מנהיגינו" אני כולל את כל שכבות האליטה הקובעות את אורחות חיינו. לא רק הממשלה והכנסת, הקואליציה או האופוזיציה שבתוך הקואליציה,  אלא גם היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות, שופטי בית המשפט העליון ולמעשה, כל שכבת הפקידות הגבוהה שבכוחה לחרוץ גורלות ולקבוע מסמרות. עכשיו ברור המטבע הלשוני "העם היושב בציון" כי כאשר אזרחי המדינה עומדים מול אטימות לבם ומוחם של מנהיגיו בתקופה הקשה ביותר, מול מגיפה איומה שירדה לעולם כולו, הם נאלצים להתיישב מרוב תדהמה. אם למישהו הייתה תקווה שיש מנהיג לבירה, הרי שזו נעלמה בכיכר רבין, ברחוב בלפור ובתלמודי התורה בבני ברק.

אין שום ספק שכתבי האישום העומדים ותלויים מעל ראשו של ראש הממשלה תורמים אקספוננציאלית לליבוי הלהבות. אש יצאה מצלאח-א-דין, להבה מקריית המשפט. עכשיו כבר ברור שמשפט נתניהו לא יוסיף דבר, לא לשלטון החוק ולא לבריאותה הנפשית של המערכת הדמוקרטית שלנו.

ההקלטות הסודיות הנחשפות בזה אחר זה, העדויות על עיוותי חקירה וההדלפות המגמתיות של חומרים ממנה, טיוח העוולות בכמות טיח שתספיק לכסות את בורג' חאליפה יחד עם הביטויים הקשים שראשי מערכת המשפט משמיעים זה על זה מהווים בעצמם כתב אישום ציבורי גדול נגד ראשי מערכת שלטון החוק. אולי יש בהם כדי להצדיק את הכינוי "כנופייה" שהדביק להם לפני זמן רב מי שהיום מכהן בתפקיד הרם של נשיא המדינה, רובי ריבלין, שכנראה היום כבר שכח, מרום כס המלכות שלו, כיצד ניסתה אותה מערכת לתפור לו תיק באופן מביש. מן העבר השני, ההשתלחות חסרת הרסן של נתניהו והח"כים הנאמנים שלו, האיומים שמשמיעים צמרת השלטון, כמו שרת התחבורה או יו"ר הקואליציה, מעוררים בלב רבים את החשש שמא ברקוביץ' בעצם צדק.

הבעיה היא ששני המחנות, כנסיית "רקלאביבי" שכבר הרשיעה את נתניהו ומולה מחנה "הוא זכאי" נוסח ביבי, מתדרדרים במהירות לעבר שכנוע עצמי כה עמוק כי יריביהם אינם רק ברי פלוגתא אידיאולוגית אלא אויבים של ממש. ואויבים צריך לחסל.

לפני שנתדרדר לשם אני מבקש להציע מתווה חדש. לא, הוא לא יפתור את כל הבעיות. הוא לא יחסל את מטעני הטינה ולא ישכנע שום צד כי הצדק עם יריבו אבל לדעתי הענייה, יהיה בו כדי להביא להנמכה מסויימת של הלהבות, לסוג של הרגעה זמנית, עד לסופת האש הבאה. הוא נחוץ במיוחד בעת הזו שבה כולנו נאבקים בקורונה אבל מנהיגינו סבורים שמאווייהם הפוליטיים חשובים יותר.

"מספיק שאומרים עליך"

להלן "מתווה טוכפלד" להנמכת האש בחברה הישראלית:

א. היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט יודיע על התפטרותו המיידית. אף אם לא דבק בו רבב, דבר המוטל בספק, וגם אם הוא צח כשלג, הרי שלפחות 50 אחוז מהציבור אבדו בו את האמון. גם אם יש הצדקה משפטית טהורה להגשת כתבי אישום נגד נתניהו, חלקים גדולים בעם סבורים שמדובר בתיקים תפורים שנרקחו בין שי ניצן, דינה זילבר וליאת בן ארי שאילצו אותו להגישם ככתבי אישום. בדיחה ידועה מספרת על אב שהעניש את בנו באמרו "אומרים עליך שגנבת כסף". הבן התגונן ואמר כי זה כלל לא נכון אך האב התרגז עוד יותר: "מספיק שאומרים עליך. אתה גם רוצה שזה יהיה נכון?!" על משקל מאמר התלמוד על תלמיד חכם שנמצא רבב בבגדו החייב מיתה, יועץ משפטי שנמצא כתם במעשיו, חייב התפטרות.

ב. יחד אתו תתפטר הפרקליטה ליאת בן ארי בשל עבירות הבנייה וספיחיהן שנקשרו בשמה, בשל אותו דין של תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו.

ג. ייקבע שהן אביחי מנדלבליט והן שי ניצן לא יוכלו להיבחר לבית המשפט העליון.

ד. נשיאת בית המשפט העליון תקדים את סיום כהונתה ב-3 שנים ל-31 בדצמבר 2020. גם זאת משום שבמשמרתה הגיעה מידת האמון במערכת המשפט לשפל חסר תקדים וחלקים גדולים בציבור סבורים כי מדובר בבית משפט שפסיקותיו פוליטיות בנושאים רבים השנויים במחלוקת עזה בעם. סיום כהונתה עשוי להשיב מידה רבה של אמון למערכת.

ה. הכנסת תעביר 2 חוקים: פסקת ההתגברות וחוק היועצים המשפטיים. חוקים אלה עשויים להשיב את האיזון הדרוש ליחסים שבין הרשויות ולשמור על מערך הולם של איזונים ובלמים ביניהם.

ז. נשיא המדינה ראובן ריבלין יעניק חנינה לבנימין נתניהו מבלי שראש הממשלה יידרש להודות בעבירה כלשהי. התיקים נגדו ייסגרו והמשפט יבוטל.

ו. אחרי שימולאו סעיפים אלה, יודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על פרישתו מתפקידו ב-31 בדצמבר 2020. הכנסת תבחר ראש ממשלה אחר שיכהן עד לסוף הקדנציה ללא רוטציה. לחילופין, הכנסת תתפזר והעם יילך לבחירות כשנתניהו לא יוכל להיות מועמד.

מתווה זה הוא בבחינת "כזה ראה וקדש". אין להוסיף או לגרוע סעיפים ממנו. ברור שיימצאו רבים שידרשו להוסיף רפורמות כאלה ואחרות בבית המשפט או יסרבו לשמוע על סיום כהונתו של נתניהו אבל אני מאמין כי יש בכוחו להנמיך את הלהבות במידה ניכרת, להפסיק באחת את ההשתלחויות ולשקם מעט את חוסר האמון וההקצנה שמובילה אותנו בדרך חתחתים שאחריתה מי ישורנה. זה לא יקרה בבת אחת אבל כמו הגאולה, קמעא קמעא.

מה הסיכויים שמתווה זה יתקבל? אני לא תמים. אבל היעדר סיכוי לא צריך למנוע מלחפש פתרונות, להציע מתווי פיוס, להחניק את המדורה. לפעמים, גם הבלתי נשמע צריך להישמע.

ברור לחלוטין שבמצב זה אין אף צד אחד שיוצא מנצח. במתווה הזה כולם מפסידים, כולם עצובים, כולם חושבים שהוא לא הוגן כלפיהם וכולם חושבים שנכנעו כניעה מבישה לצד השני.

וזה בעצם מה שטוב בו.