בשנת 1991 חגגה העיר חדרה 100 שנה להיווסדה, כשלכבוד המאורע נערך שידור טלוויזיוני בהשתתפות האמן המוכר ביותר שנולד בעיר – שלמה גרוניך. לצורך ההופעה הקים גרוניך מקהלה של ילדים יוצאי הקהילה האתיופית שנקלטו בחדרה אחרי עלייתם לארץ במהלך מבצע משה בשנות השמונים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– התפוררות הסולידריות מאיימת על קיומנו
– עצירת כספי חמאס: חשש להסלמה בדרום
– בניגוד לחוק? אסירים בטחוניים ממשיכים לקבל כספים מרש"פ
שלמה גרוניך התרשם עמוקות מיכולתם המוזיקלית של הילדים האתיופים שלא זייפו גם כששרו את הסולמות המורכבים כמעט ללא מאמץ. גרוניך החליט להמשיך לעבוד עם הלהקה, לכתוב לה שירים ולהופיע איתה. ב-1993 יצא האלבום 'שלמה גרוניך ומקהלת שבא' שמסחרית הצליח יותר מכל האלבומים של גרוניך.
המקהלה נקראה 'מקהלת שבא' על שם הממלכה המקראית שרוב המחקרים סוברים שהייתה ממוקמת באתיופיה של היום. האזכור המפורסם של שבא בתנ"ך הוא כמובן ביקורה של מלכת שבא שבאה לחוד לשלמה המלך חידות.
מקהלת שבא פתחה את הדלת עבור בני הקהילה האתיופית ומאז הם ממשיכים להשתלב עוד ועוד במוזיקה הישראלית. השנה אפילו נבחרה זמרת אתיופית לייצג את ישראל באירוויזיון.
רוב שירי המקהלה עוסקים בנושאי העלייה לארץ וקליטת עלייה. מפורסם ביותר השיר 'המסע לארץ ישראל' שמספר על דרכם הקשה של האתיופים בדרכם הרגלית לסודן בימי מבצע משה. שיר מפורסם נוסף הוא 'שיר ישראלי'.
שיר ישראלי – שלמה גרוניך ומקהלת שבא
"השלג שלך
והמטר שלי
הוואדי שלך
והנהר שלי
נפגשים סוף סוף
בחוף ישראלי
עם כל החלומות והגעגועים
עם כל הזיכרונות
הטובים והרעים
בשיר חדש ישן
שמאחה את הקרעים
הנה מה טוב
הנה מה טוב
ומה נעים"
(מילים: אהוד מנור, לחן: שלמה גרוניך)
שיר ישראלי נכתב בתחילת שנות התשעים, אחרי נפילת מסך הברזל כשמיליון יהודים מחבר העמים עלו לארץ. אלה הצטרפו לעשרות האלפים שעלו מאתיופיה במבצעים השונים ולעולים נוספים שהצטרפו לגל. רבות נכתב על ההשפעות החברתיות והפוליטיות שבאו בעקבות העלייה ועל קשיי הקליטה והגזענות שחוו העולים. אבל בשיר הזה אהוד מנור בחר לזנוח את הבעיות ולהתמקד בשמחת קיבוץ הגלויות.
כל העולים, על מבטאיהם, נופיהם וצבעי עורם המגוונים, כולם כולם נפגשו סוף סוף כאן בארץ! השיר החדש-ישן שמאחה את הקרעים הוא כמובן שירו הישן של דוד המלך מתהילים שמקבל משמעות חדשה: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"(תהילים קל"ג, א').
יש לשים לב שלמרות שכולם יושבים ביחד והשמחה גדולה, עדיין ההבדלים ניכרים. זה עם הוואדי שלו, זאת עם ה-ע' וה-ח' שלה, לזה יש מקצב יווני ולהוא מבטא פולני – אבל המאחד רב על ההבדלים.
בפרשת 'וזאת הברכה' נמצא הפסוק: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים ל"ג, ה'). מייד לאחר שכל עם ישראל מתאסף יחד מתחיל משה רבנו לברך את השבטים לפני מותו וכל שבט מקבל ברכה שונה. לכל שבט יש תכונות משלו ומגיעה לו ברכה ייחודית שתדגיש את אותן. הייחודיות לא פוגעת ב'יחד' אלא צובעת אותו.
עיקרון דומה אפשר למצוא גם בארבעת המינים שמייצגים ארבעה סוגים שונים של אנשים. בחג הסוכות אנחנו מחברים את כולם ביחד ומסמלים בכל כי האחדות בינינו נוצרת על ידי חיבור של חלקים שונים.
לאורך כל הדורות העם שלנו התחלק לקבוצות על פי כל קריטריון אפשרי, ולעולם לא נהיה דומים לחלוטין איש לרעהו. הגדולה האמיתית שלנו כעם היא לדעת לוותר על האחידות והדמיון ולהישאר מאוחדים בלב סביב החלומות המשותפים.
חג שמח!
