בחיי שרציתי לכתוב טור אופטימי לקראת השנה החדשה ולהציג פה ציוצים חיוביים, חוצי פוזיציה. כאלו שמזכירים לנו שבסופו של דבר אנחנו עם אחד ונוכל לכל המשברים והאתגרים העומדים לפתחנו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מגילת אסתר: אסתר רדא פותחת את הלב
– רצון הילד או החוק: כיצד קובעים מי יגורש מהארץ
– תקיעת המרפסות: מיזם תקיעת שופר המונית באותה שעה
לכאורה, הייתה אמורה להיות לי עבודה קלה. שבוע שבו ראש הממשלה מתקבל בכבוד מלכים בוושינגטון, חותם על שני הסכמי שלום עם מדינות ערביות ואף מתנחל לא צריך לעבור לגור בבית מלון בשביל זה, לפחות זה היה אמור לספק שלל רגעים מאחדים בין ימין ושמאל. כן, אתם כבר מנחשים בטח איך מגיע "אבל" גדול שהולך לשטוף את כל האופטימיות הזו.
את שנת תש"פ קיללו כבר מספיק, ובראש השנה הזה עולה ביתר שאת ה"תפילה הנושנה שיפה ושונה תהא השנה". לצערי, ברוב המקרים השבוע, הטרלול רק הלך והתגבר. הדוגמה הבאה, היא דוגמה מצוינת לעקרונות היסוד של ויכוח טוויטרי ממוצע: ראשית, הוא קורה רק בטוויטר. אף אחד מחוצה לא לא ידע ולא שמע עליו. בהתאמה, הוא כמובן גם בכלל לא מעניין אזרח ממוצע בישראל.
שנית, למרות הסעיף הקודם הוא ממש משפיע במציאות. הוא שינה החלטה של לשכת ראש הממשלה, לא פחות ולא יותר. שלישית, והברור מכל, הדעות בוויכוח מתחלקות למחנות הידועים שמתחלקים פה על כל נושא: "רק ביבי" ומן העבר השני "רק לא ביבי".
הכל התחיל מהפרסום הבא של כתבת חדשות 13, נוגה ניר נאמן:
זה כמובן לא נגמר בזה. שלושת גופי השידור הטלוויזיוניים החליטו על צעד בתגובה:
דנה ויס גם הסבירה:
אני מכיר לפחות כתב אחד באיחוד האמירויות שהיה שמח אם ויס הייתה נשארת בארץ ומממשת את האיום אבל זה לא נגמר בזה. בלשכת ראש הממשלה הסבירו כי "ראש הממשלה מצמצם ככל הניתן את המגעים בשל המגיפה והטיסה לוושינגטון היא מבצע מורכב הכולל קפסולות למניעת הידבקות בטיסה או בארצות הברית".
בתשובה לשאלתה של ויס לגבי חשיבות הבריאות של נתניהו והאם היא חשובה יותר מבריאות העיתונאים שמלווים אותם, ענה אבישי עברי בצורה פשוטה והגיונית, שאיך נאמר, כן. פשוט כן.
ולמי שלא הבין עטרה גרמן אמרה את זה ברור יותר:
כן, מחנה השלום אותו מחנה שמוכן בשביל הסכם עם ערבים לפנות יהודים, למסור שטחי מולדת, לתת נשק ביד אויבים וטרוריסטים לא מוכן לשלם את המחיר של מטוס פרטי כדי להביא הסכם שלום.
ולא רק המטוס כאב לחמוצים שהיו אמורים לרקוד ברחובות מרוב שמחה. גם העובדה ששני בניו של ראש הממשלה נוסעים איתו.
חתיכת "אתגר". דווקא מחוץ לפוזיציה הרגילה, הכתב הפוליטי של גלי צה"ל יניר קוזין שיתף בשיחה עם רעייתו בעניין הזה:
וכמו אותו אחד שגם אכל את הדגים, גם הולקה וגם גורש מהעיר החליט נתניהו די מהר, בגלל ה"מחאה" שהתבצעה כאמור רק בטוויטר, לפרסס ולטוס באותו מטוס עם כל הפמליה. ואז הגיעה הביקורת על זה שחזר בו.
אפילו מתנגדי אוסלו וההתנתקות לא היו יצירתיים כל כך במציאת תירוצים למה ההישג של נתניהו הוא לא כזה הישג. הנה תמצות של רובם:
ומאותו מחנה שהריע בכיכרות להסכמי אוסלו וההתנתקות הכי הזוי היה לשמוע את הטיעון "נתניהו חותם על הסכם ואנחנו לא יודעים מה כתוב בו".
הנה למשל, סגן ראש המוסד לשעבר וח"כ בהווה רם בן ברק:
וכמובן, ב"ה שיש גם כאלו שטורחים לבדוק עובדות ולהזכיר נשכחות:
בסדרה "היהודים באים" ישנה סדרת מערכונים על משה רבינו. במערכונים מתוארים בני ישראל שמציקים למשה רבינו על האוכל המשעמם, על היחס המועדף שהוא לוקח לעצמו או מערכון על אחד שאיבד את הארנק ומבקש ממשה לבקוע לו את הים שוב כדי שיוכל לחפש אותו. התסכול של משה רבינו מכפיות הטובה של העם מתבטא במערכון בדרך כלל בביטוי "עם של קקות". אני מאוד אבין אם ראש הממשלה סינן לעצמו לפחות כמה פעמים בשבוע האחרון את הביטוי.
מומחים בעיני עצמם
זה ידוע שבישראל יש לפחות 300 אלף רמטכ"לים שבטוחים שהם מבינים יותר מזה שמכהן באותו רגע בתפיסת הבטחון והפעלת הכוחות הרצויה במדינת ישראל, לפחות חצי מיליון מאמני כדורסל שמבינים יותר מהמאמן הנוכחי של מכבי ת"א את מי צריך להוריד לספסל ומי צריך לקחת את הזריקה המכריעה. בטחון עצמי, כידוע, זו לא תכונה שחסרה להמון ישראלים ואין לזה בכלל שום קשר לידע, לניסיון או להבנת המערכת.
כל עוד הם מסננים לעצמם בין צלחות הפיצוחים והאבטיח עצות למקבלי ההחלטות זה עוד נסבל. זה מתחיל להיות מגוחך כשהם חושפים את בורותם ברבים.
קחו למשל את גיא פינס. מגיש תוכנית רכילות ותיקה בטלוויזיה. אין סיכוי למשל שתמצאו אותי מנסה להתחרות בו בפרטים כמו מי נבחרו להיות הפרזנטורים של קסטרו באופנת הסתיו הקרוב או מיהו הזמר הפופולרי ביותר בטיקטוק. למה לעזאזל הוא מנסה לקבוע לי כמה חשוב להתפלל במניין?
והנה מקצת מהתגובות:
בהמשך השבוע התקוממו הצייצנים על שהסגר על הגבלותיו הוא סגר לחילונים בלבד.
לא מעט דתיים וחרדים בפיד ניסו להתמודד ולהסביר שזה פשוט לא נכון ואת התפיסה המעוותת כאילו דתיים הם רק סך המצוות שהם מקיימים, אבל הציוצים הכי טובים הם אלו שבאים מהכוון המפתיע. במקרה הזה, אלעד וולף, הדובר של תמר זנדברג, יו"ר מרץ. בהחלט מרענן ונותן תקווה:
זה הזמן לסלוח
לקראת עשרת ימי תשובה הנה כמה התנצלויות השבוע, בדגש על כאלו שלא הגיעו בגלל תביעה משפטית, אלא סתם בגלל שעיתונאים הם גם בני אדם ויש להם מצפון.
עמית סגל, אפילו הדגיש שזה לא קשור לבקשה, תביעה אלא מגיע ממש ממנו. בפיד עצבני כמו של ישראל זו לא הדגשה מיותרת:
עיתונאית נוספת היא אריאלה סטרנבך, כתבת החברה החרדית ודסק התחקירים, חדשות 13:
אותה כתבת, שיתפה את הפיד גם בהתנצלות של מסוקרים. גם משהו שלא רואים כל יום (למרות שבמקרה הזה כן אפשר לזהות איזה אינטרס):
וההתנצלות הכי משעשעת השבוע היא של ינון מגל שהואשם בהסתה לרצח עיתונאים. לא פחות. כל מי שהקשיב לשידור הבין שהוא צוחק אבל חוש הומור מסתבר זה עניין של פוזיציה. זה הקטע המדובר:
קחו 50 שניות, תישענו אחורה ותקשיבו לינון מגל קורא לרצוח את כל העיתונאים שמבקרים את נתניהו. pic.twitter.com/STxij8MMMg
— Yair Marom (@yair_marom) September 14, 2020
נחסוך לכם את כל המזועזעים ונעבור ישירות להתנצלות הכנה של מגל:
ולהמחשה שצויצה בלי קשר לכל הסיפור של מגל:
הצעה להעברת הזמן בסגר [סאונד חובה] pic.twitter.com/GOUTl8laXj
— Sharona Mazalian (@SharonaMazalian) September 16, 2020
משהו קטן וטוב
הטור הזה קוטל לא פעם את חברי הכנסת. אז הנה דו שיח חמוד שמבהיר, שוב, שחוש הומור בריא יכול לפתור 90% מהבעיות שלנו כאן:
תמר זנדברג: "אני צופה בסרטונים של מתן כהנא והשמאל קצת קשה הבנה".
דו שיח ברוח טובה בין חה"כ זנדברג לביני בדיון על הנגשת שידורי הטלוויזיה לכבדי שמיעה וחרשים. pic.twitter.com/fGdy0qaUz5
— Matan Kahana מתן כהנא (@MatanKahana) September 15, 2020
ואם כבר בחברי כנסת עסקינן: לא מעט ח"כים חרדים ודתיים מצטטים פסוקים ופרשנים במהלך נאומיהם במליאה. קבלו "וורט" (כך במקור) של ח"כ דודי אמסלם לקראת ראש השנה:
בחרתי לעלות לנאום במליאה, כמה ימים לפני ראש השנה הבא עלינו לטובה ולברכה, ולנצל את ההזדמנות כדי לומר כמה דברי תורה…
מאחל לכל אחת ואחד מכם, כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה ושהשם ימלא משאלות ליבנו לטובה, ובעיקר בריאות איתנה ובשורות טובות ??? pic.twitter.com/3H10xzCSfd— דודי אמסלם ?? (@dudiamsalem) September 17, 2020
שנה טובה ומתוקה!
