קללות, חרמות, אלימות, החפצה מינית של נשים – כל הטוב הזה משודר בפריים-טיים טלוויזיוני מספר פעמים בשבוע על מסך ערוץ 13. "הישרדות" היא טינופת, שיא מצחין של תרבות ריאליטי שאיבדה מזמן כל מצפן מוסרי, חינוכי או תרבותי לטובת מולך הרייטינג. כן, אני יודע שהביקורת הזו חסרת טעם, הסוסים ברחו מהאורווה מזמן וכל תלונה נרגנת שכזו רק תביא בעונה הבאה משימות יותר דוחות. כללי המשחק ברורים. אלא שכל עוד הדבר הזה משודר בערוץ מסחרי ועומד בכללי הרגולציה – למרות מבול התלונות שמגיעות כל הזמן מצופים – אין יותר מדי מה לעשות. אלה החיים, וגם עם הישרדות אנחנו כהורים וכמבוגרים צריכים להתמודד.
מה שלא ברור בכלל הוא למה לכל הרוחות משרד החינוך – זה שאמון על חינוך ילדינו, רק מזכיר – משתף פעולה עם פח האשפה הזה.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
בפרקליטות מודים: נערכו תיקונים בתמלילי החקירה בפרשת אלוביץ'
"היהודים באים" היא קצה הקרחון
חמש סדרות שאתם חייבים לראות: הרשימה של גואל פינטו
בפרסומת שמשודרת בימים האחרונים ואמורה לתווך מידע טכני לתלמידים על שנת הלימודים שנפתחה לה בשעה טובה, יושבת חבורת ילדים בגילאים שונים ומקשיבה לגיא זו-ארץ, שמפרט בפניה את הימים והשעות שבהם תלמד כל שכבה.
לגיא זו-ארץ מגיע להתפרנס, והיותו מנחה הישרדות לא צריכה לפסול אותו מלהופיע גם בתשדירים חינוכיים. אבל ברור לחלוטין שכל הקונספט של התשדיר הוא שאול מעולם המושגים של הישרדות: מהמוזיקה, דרך מונחים כמו "שלום לחברי מועצת התלמידים" שכמובן מתכתב עם "חברי מועצת השבט", דרך "צאו לדרך" ועד לפאנץ' הסיום שבמסגרתו שואל אחד התלמידים את זו-ארץ "אפשר לקבל חסינות?"
תשובתו של המנחה לשאלה הזו היא "פה זה לא עובד ככה". היה אפשר לחשוב על שורה קצת פחות עילגת, אבל זו הייתה אמורה להיות התשובה בישיבת סיעור המוחות במשרד החינוך, כשאחד מהקופירייטרים המגניבים הציע לראשי המשרד את הרעיון הזה. "פה זה לא עובד ככה", היו צריכים לומר לו מיד, ולגלגל את הרעיון הנואל הזה מכל המדרגות. במקום זה קיבלנו תשדיר מגושם, מתאמץ ומביך – שהישגו היחיד יכול להיות בהבאת אחרוני התלמידים שעוד לא צופים בהישרדות, לצפות בתוכנית המחליאה הזו, כדי לראות על מה בעצם מדובר. בכל זאת, משרד החינוך מפרסם אותה, כנראה שיש בה משהו טוב, לא?
