קשה לאמוד את מספר היהודים בעולם. הרי הוויכוח על השאלה "מיהו יהודי" כל-כך טעון וסבוך, וגם אם היינו מסכימים על ההגדרה, לא היו לנו בהכרח את הכלים כדי לדעת באמת כמה יהודים אכן חיים כאן.
אבל אם תשאלו את פרופ' סרג'ו דלה פרגולה, הסמכות הגבוהה ביותר לדמוגרפיה יהודית בעולם, יש 14.7 מיליון יהודים, במה שהוא מכנה כ"גרעין"; אלה המגדירים עצמם כיהודים. כ-6.5 מיליון יהודים חיים בישראל על פי מחקריו. אך אם נטפס לנתונים בהם הוא מגדיר כמה "זכאי חוק השבות" ישנם בעולם, יחד עם יהודי ישראל, מדובר בקפיצה מסחררת: 23.6 מיליון, תחסירו את מספר היהודים בישראל, ויש לנו פוטנציאל הגירה של 17.1 מיליון זכאי חוק השבות לישראל – כאשר רובם כלל אינם יהודים או מחוברים לזהות זו.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
מה באמת מפריע לציונות הדתית
צה"ל במסר לחיזבאללה: בפעם הבאה נתקוף מטרות עומק
הישראלים שנחטפו בהודו וניהלו קרב מול החוטפים
כמה מהעולים המגיעים לישראל הם יהודים? את השאלה הזו שאלנו לפני מספר חודשים, והתשובות היו לא ברורות לחלוטין. ברשות האוכלוסין וההגירה מסרו לארגון חדו"ש נתונים מדאיגים: "86% מהעולים לישראל אינם יהודים" הייתה הכותרת של העיתונאי קובי נחשוני בידיעות אחרונות. הנתונים זעזעו את המדינה, אלא שהנתונים לא היו נכונים – בעקבות טעות משמעותית של רשות האוכלוסין. אם נטען שרק 27 אחוז מהעולים מצרפת הם יהודים על פי ההלכה – בסוכנות היהודית טענו שמדובר בנתון שונה בתכלית: 3 אחוזים בלבד אינם יהודים. גם ברשות האוכלוסין וההגירה הסכימו שהפקיד שהעביר את הנתונים טעה – ומספר ה"לא יהודיים" שעולים לישראל נמוך יותר. המספרים עדיין מדאיגים, בוודאי למי שחרד לגורל הזהות היהודית של מדינת ישראל, אך יש הרבה מאוד דיסאינפורמציה בתחום הזה.
היום (ד') צפוי להעלות ח"כ בצלאל סמוטריץ' במליאת הכנסת את תיקון חוק השבות ומחיקת "סעיף הנכד" המאפשר החל משנות ה-70 של המאה הקודמת, עלייה לישראל לכל אדם שסבו או סבתו הוכרו כיהודים.
אפשר להגיד על ח"כ סמוטריץ' הרבה דברים, אבל בנתונים הוא מבין, והאידיאולוגיה שלו מוצגת בצורה הכי עקבית שיש. כוונותיו של סמוטריץ' רצויות בעיניי: חייבים לשנות את חוק השבות, ולהתאים אותו לשנת 2020; מדינת ישראל של היום היא לא אותה המדינה שהייתה בשנות ה-70, וכך גם הקהילות היהודיות. העולם השתנה, ומדינת ישראל הפכה מצד אחד לאטרקטיבית, ומאידך, מתאפשר ליהודים (או זכאי חוק השבות) ממדינות שלא יכלו לעלות אז – לעלות. אף אחד לא דמיין שהעלייה לישראל תהיה כה אטרקטיבית – כפי שהיא כיום 50 שנה אחרי שהתיקון לחוק עבר.
אנחנו במציאות אחרת ממה שהיינו אז: אני מבין את ההכרה בנכדים של יהודים בדורות של אחרי השואה – שגרמה לרבים להסתיר את זהותם או להמיר דתם. אני מבין את ההכרה בחיבור היהודי של מיליוני יהודי ברית המועצות לשעבר שנכפה עליהם להתבולל ולהתנתק מזהותם השורשית. 30 שנה אחרי העלייה ההמונית מברית המועצות, וכאשר לניצולי שואה יש גם דורות רביעיים וחמישיים – הגיע העת לפתוח את הנושא הקדוש הזה מחדש.
כפי שטענה פרופסור רות גביזון ז"ל, יש "לצמצם את חוק השבות". אי אפשר להמשיך ולאפשר לברדק הנוכחי להתרחש. אך אני מנסה לטעון שהצורה בה סמוטריץ' מקדם את הנושא, איננה נכונה לעם ישראל. היא אולי משרתת אותו ואת מפלגתו מבחינה פוליטית, אך אני מבקש להסתכל על התמונה הרחבה יותר.
ברחנו במשך מאה השנים האחרונות מהעיסוק המהותי ב"קישקע" שלנו, במהות, בשאלה: מיהו יהודי, ומי זכאי לחיות בישראל. אני חושב שאנחנו כעת כבר בשלים לצלול פנימה, להתווכח, להתדיין וגם לא להסכים. אבל האם זה צריך לקרות מעל בימת הכנסת כאשר לרוב נבחרי הציבור שלנו אין מספיק כלים וידע כדי לקבל החלטות כל-כך משמעותיות? אני סבור שלא. לפני שנכנסים לנושא, צריך לעשות זאת בחרדת קודש, הרי מדובר כאן על החלטה היסטורית ומהותית בתולדות המדינה שלנו – בין אם נסכים עליה או לא.
ברור לי שבסופו של דבר, את ההחלטה יקבלו בכנסת, אך ברשותך, ח"כ סמוטריץ', אני מבקש להציע הקמה של וועדה ציבורית או אזרחית, בה יישבו נציגי כלל המגזרים היהודיים בישראל ובעולם, בכדי להציף את הנושא, להציג את הנתונים, וללמוד את הנושא. ייתכן ואף יש לאפשר לנציגי המיעוטים בישראל להשמיע את קולם. יש לקיים כאן דיון ציבורי אינטנסיבי וכואב, לפני שמקבלים החלטות כאלה.
בעיניי כותרות העיתונים והמהדורות החדשות כאן בישראל צריכות לעסוק בחודשים הקרובים בנושא. בואו נתווכח, בואו נאתגר את הצד השני. בואו נלמד ונחכים.
חייבים לשנות את חוק השבות, אבל אם לא נעשה זאת בצורה רגישה, חכמה וכזו שמכירה במושג "זרע ישראל" ו"וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר" – נגרום כאן לפילוג עצום בתוך עמינו. ודווקא כעת, במצבנו הכה מקוטב ורעוע, בואו נעשה זאת נכון.
