הידיעה הראשונית על ההתנקשות בנתניהו תתקבל בתדהמה כללית. לשעה קלה אפילו מתעביו המושבעים יחרישו. מפגיני בלפור יחמקו במהירות לבתיהם, הדגלים השחורים יקופלו, שלטי CRIME MINISTER יוסרו בחטף, ציוצי בלע מהשבוע האחרון יימחקו כלא היו. כל ראשי המפלגות יפרסמו הודעות גינוי נחרצות. גם ארגוני המחאה, ועד ראשי האוניברסיטאות, מפקדים למען ביטחון ישראל, התנועה לאיכות השלטון, ראש עיריית תל־אביב, אסף אמדורסקי, אפילו אהוד ברק.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ישראל והודו ישתפו פעולה בפיתוח בדיקת קורונה זריזה
– עם אחריות, בלי סמכות: האתגר של פרויקטור הקורונה החדש
– המפגינים בבלפור מוחים על רמאות, אך לא מהססים להשתמש בה
בטלוויזיה ישדרו לתוך הלילה ריאיונות עם עדי ראייה נסערים ובכירי ליכוד מזועזעים. יומן הבוקר ברשת ב' ותוכניות האקטואליה המובילות בגל"ץ לא ייפתחו, לראשונה זה שנים רבות, במאמר מערכת נגד ראש הממשלה. מחלקת הסחר של הארץ תקבל בקשה דחופה לגניזת מודעה בעמוד 3 – עצומה של חתני פרס ישראל בגנות "הנאשם מבלפור" ובעד "מצור על הבסטיליה הירושלמית". קול דממה דקה ישתרר בחוצות הארץ, כמו אחרי רצח רבין והפיגועים הגדולים.
אבל עוד לפני הצהריים יצוצו הסתייגויות קלות ראשונות מעומק היגון הטקסי. בכיר באולפני התאגיד יניד ראש בשלילה כשעורך מוזיקלי זוטר יתקין לשידור את איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא. "בואו לא ניסחף", הוא יהמהם בקונטרול. במקום שלמה ארצי יתנגן שיר של יום חולין, אמנם שיר נוגה אך לא קדורני מדי, וגם זה הזמן לסלוח. נרות נשמה יודלקו בכותל ובכמה התנחלויות, רק שם.
"זהו יום עצוב לישראל", יסביר לעת ערב איש רוח רם דרג בטלוויזיה, "אבל לא הייתי אומר שזה העתק של רצח רבין".
"סליחה?", יתפלא המראיין רטורית, ובתגובה יבוא נימוק אקדמי: "קודם כול, רבין היה מנהיג בחסד שעשה שלום עם האויב, ביבי ממש לא. נגד רבין הסיתו כל הזמן, נגד ביבי – אולי רק בסוף, אם בכלל אפשר לקרוא לזה הסתה. אכן פה ושם שמענו כמה ביטויים קשים, אבל בדרך כלל היה מדובר בתיאורי אישיות ואופן התנהלות, לא בדברי נאצה. השמאל אף פעם לא הלביש ראש ממשלה במדי אס־אס ולא צעק ביבי בוגד".
בפרשת הצוללות דווקא כן אמרו שהוא בוגד. קראו לו הדיקטטור, ובאחת ההפגנות האחרונות הונף שלט שהשווה אותו לאסד. הייתה גם התמונה שלו בפוזת מוסוליני.
"יכול להיות, אבל אסד זה בכל זאת לא גסטפו, מה גם שבהתנהלות של נתניהו אכן היו מאפיינים מוסוליניים, ואני מציע לא להתכחש לכך אפילו עכשיו. ההתגרות שלו בשמאל הייתה קשה וממושכת, עד שברגע מסוים מישהו איבד עשתונות ועשה מה שעשה. הרי זה כל־כך לא אופייני לנו. מחנה השלום מעולם לא היה אלים כמו הימין, לא מילולית ולא פיזית. רובו ככולו מתון, מאופק ומחויב לרעיון הדמוקרטי".
אחד הצופים מזכיר לנו עכשיו ששמענו גם ביטויים כמו "חלאה", "טינופת", "נוכל", "נגיף", "ארדואן", "לואי ה־16", "מרד" ואפילו "מוות לביבי".
"אני לא שמעתי דברים כאלה ולא ראיתי. אם זה נכון, חזקה על הפרקליטות שהייתה מטפלת בכך ביד קשה. סומך עליה ועל כושר השיפוט שלה. בסוף, צריך לזכור, הכדורים נורו תמיד מכיוון אחד".
עד עכשיו, זאת אומרת.
"לא יודע, עדיין מוקדם לקבוע מסקנות. צריך לתת למשטרה לסיים את עבודתה, להמתין בינתיים עם האצבע המאשימה, ובעיקר לשוב במהירות לשגרה. למרות האירוע הלא נעים אתמול, אולי מתחיל פה שחר של יום חדש".
