אודה וגם אבוש: עד שהכרתי את אשתי אסתי לפני כשנתיים וחצי, לא הייתי מודע במיוחד לחשיבותו העצומה של מקצוע העבודה הסוציאלית ולקשיים העצומים העומדים בפני העוסקים, ובעיקר העוסקות, במקצוע החשוב הזה. בפשטות אפשר לומר שהעובדות הסוציאליות הן הלוחמות בקו החזית האזרחי הקשה ביותר: החצר האחורית של החברה; הבעיות שאומת הסטארטאפ אינה מציגה בחלון הראווה שלה, אבל הדחקתן רק מחריפה את המצוקה. נשים וגברים העוסקים בזנות, מכורים לסמים, אסירים בבתי הכלא וגם אחרי השחרור, ילדים בסיכון ונשים בסיכון, וכל המתמודדים עם מצוקה כלכלית קשה.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
"תהיה גבר, תשפיל את עצמך": קווים לדמותה של התנצלות בטוויטר
תום עידן שקד בלשכת עורכי הדין?
יישוב קהילתי חדש בגלבוע, דתי־חילוני: מיטל
כל מקרה כזה הוא עולם ומלואו, ובישראל יש מעט מדי עובדות סוציאליות לטפל בכל העולמות האלה. כל עובדת כזו נאלצת לטפל במקרים רבים מכדי שתוכל לתת להם מענה סביר, ואחת התוצאות הרווחות היא מקרי אלימות פיזית ומילולית כלפי העובדות האלה.
אז עכשיו הן שובתות, ומצוקת המטופלים רק תחריף. הרבה אנשים לא יקבלו את תמיכת מחלקת הרווחה בעירייה, את האישור לניכוי שליש מתקופת המאסר, את הסדרי המשמורת על הילדים כהורים גרושים – כי העובדות הסוציאליות לא יכתבו את התסקירים המאפשרים את כל זה. הרבה קשישים, ואנשים עריריים יישארו בודדים בביתם בלי שאיש ידבר איתם. ואף שהתוצאות נוראות להרבה מאוד אנשים, שביתת העובדות הסוציאליות אינה מעסיקה יותר מדי את התקשורת ואת הפוליטיקאים האמורים לטפל בה. ראש הממשלה וגם ראש הממשלה החלופי טרם התפנו לפגוש את נציגי המאבק. לעומת זאת, את המשבר הכלכלי של המיליארדרים שמחזיקים בקבוצות כדורגל כבר הזדרזה המדינה לפתור.
במבט חטוף בסוגיה אפשר כמובן לטעון שעם כל הכבוד למצוקתן, העיתוי הנוכחי בשום אופן אינו מתאים לשביתה כלשהי. זו הרי שעת המשבר הכלכלי הגדול בתולדות המדינה. לכאורה, כאשר מאות אלפי אנשים מפוטרים מעבודתם, אין זו השעה למי שעדיין עובדים, ברוך השם, לתבוע תוספות שכר, ואפילו לא שיפור תנאי עבודה. יתר על כן: האוצר בוודאי יטען שאם תיפרץ עכשיו מסגרת השכר לגבי העובדות הסוציאליות, מיד יבואו עוד הרבה מגזרים אחרים, וישבתו גם הם כדי להעלות את שכרם.
ובכל זאת, דווקא בעת הזאת יש הבדל חד בין העובדות הסוציאליות לשאר המגזרים שעדיין עובדים. כי העובדות והעובדים הסוציאלים הם הנפגעים העקיפים הגדולים ביותר של משבר הקורונה. שיעור גדול ממי שאיבדו את פרנסתם בחודשים האחרונים בוודאי יזדקקו לעזרת לשכות הרווחה. וכמו שיודע כל מי שקצת קרא עיתונים לאחרונה, המשבר העמיק מאוד גם את המצוקות הנפשיות של זוגות ומשפחות רבות; הן בגלל הלחץ הכלכלי של ההורים הן בגלל המתח המתגבר בתאים משפחתיים שממילא לא תפקדו באופן אידיאלי, ונאלצו לחיות בתנאי סגר. כך ששיעור התלונות על אלימות במשפחה זינק באופן מעריכי בחודשים האחרונים.
כל זה מחריף עוד יותר את מצוקתן הקשה ממילא של מי שאחראיות להתמודד עם כל הצרות האלה. הרבה יותר תיקים נוספו לטיפולן, ורבים מהתיקים הקיימים החמירו, והרבה יותר זעם ואיומים מופנים לעברן. אבל מצוקות העומס, השכר והביטחון של העובדות הסוציאליות רק מרחיקות מן המקצוע רבים שהתאימו לו, ואפילו בין בוגרי החוגים לעבודה סוציאלית יש שבוחרים בסופו של דבר לא לעסוק במקצוע. כך ששיפור תנאי השכר, ובעיקר שיפור תנאי הביטחון, חיוני לא רק לשיפור תנאי החיים והמוטיבציה של מי שכבר עוסקים במקצוע. הוא חיוני כדי להעלות את מספר המצטרפים לעבודת הקודש הזו, התנאי המרכזי לשיפור יכולת התמיכה בנזקקים.
משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה, שידועים מסורתית במדיניות כלכלית קמצנית ובעיקר כלפי השירותים החברתיים, הבינו בחודשים האחרונים שהמשבר הוא ברמה כזו שיש הכרח לגלות נדיבות תקציבית. יכול להיות ויכוח על אופי העזרה, האם להעתיר גשמי ברכה על כלל האוכלוסייה או רק על הנזקקים של ממש. בכל מקרה, בין הנזקקים נמצאים גם מי שמסייעים לנזקקים, ולכן שיפור תנאי עבודתם, מבחינה כלכלית ובטיחותית, חיוני לא פחות.
