הכותרות בכלי התקשורת היו דרמטיות: "נשים תוכלנה להיבחן במבחני הרבנות". אבל המציאות מרעישה הרבה פחות. הסיפור מתחיל משלוש רבניות, נשות הלכה, שעתרו לבג"ץ בדרישה לאפשר להן להיבחן בבחינות ההסמכה לרבנות של הרבנות הראשית. עורכי הדין אלעד קפלן, אלה סקעת ושרה וינברג מארגון "עתים" הדגישו בעתירה שהשלוש אינן מבקשות מהרבנות הראשית להסמיך אותן לרבנות, אלא רק מבקשות להיבחן בבחינות. בפרקליטות התחבטו בשאלה כיצד להשיב, ומהודעת הביניים של הפרקליטות נולדו הכותרות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– איך סוגרים גירעון של 100 מיליארד שקל?
– הכה ברבנות והצל את נשות ישראל
– האם ראוי שיהודים שחיו כל חייהם בתפוצות ייקברו בארץ ישראל?
בהודעה נאמר שהיועמ"ש חושש שהמגבלה היא אכן אפליה. ואולם, הוא לא קבע שהרבנות חייבת לתת לנשים לגשת לבחינות שהיא עורכת, אלא ביקש לקדם הקמה של מערך בחינות שוות ערך לבחינות הרבנות, שייערכו על ידי גוף אחר. מי שיעמדו בבחינות לא יוסמכו לרבנות, אך יזכו לערך ה"אקדמי" והכלכלי שנלווה לבחינות הרבנות ולתעודה שבסופן.
אין כאן הסמכת נשים לרבנות, ודאי לא על ידי הרבנות הראשית שעמדתה בנושא ידועה. אף על פי כן פרסמה הרבנות, בשמו של הראשון לציון הרב יצחק יוסף, הודעה חריפה וחריגה. היא פותחת בהתנגדות חריפה להסמכת הנשים, מבהירה שהרבנות לא תיתן יד לפתיחת הבחינות לנשים, ומדגישה ש"ככל שתהיה הנחיה משפטית שתחייב אותה להכשיר נשים לרבנות בניגוד להלכה, יושבת כליל מערך הסמכת הרבנים ולא יתקיימו בחינות רבנות עד לתיקון חקיקה שיסדיר את העניין".
הרב יוסף כמובן יודע שאיש אינו מתכוון לחייב את הרבנות לתת לנשים לגשת לבחינות שהוא עורך, ולכן ההתנגדות החריפה כל כך מעוררת תמיהה. זה שנים שתפקידם העיקרי של מבחני ההלכה שעורכת הרבנות הראשית אינו הסמכת רבנים, דיינים ומורי הוראה; הם משמשים ל"תו התקן" הלימודי של חלק ניכר מעולם הישיבות, כלפי פנים וכלפי חוץ.
בכל ישיבה אומנם ברור מי ה"עילויים", אבל אין מדדי הערכה והצלחה ברורים ואחידים לכלל התלמידים. תוכנית הלימודים לרבנות ולדיינות, והמבחנים שעורכת הרבנות הראשית, ממלאים כבר עשרות שנים את החלל הזה בנוגע לתלמידים הבוגרים יחסית, משנתם השישית בישיבות והלאה. הלימודים לקראת הבחינות לתעודת כושר לרב שכונה מספקים לתלמידים הבוגרים מסגרת לימוד מובנית, בעלת תוכן ברור ומוגדר, האורכת כשלוש עד ארבע שנים (בתלות בכולל ובתלמיד). הסמכה לתעודת כושר לרב עיר אורכת פרק זמן דומה. בסיומן של כשש שנות לימוד בממוצע רוכש האברך ידע מעמיק ובעל ערך בשניים מארבעת חלקי השולחן ערוך, אורח חיים ויורה דעה, ונבחן בבחינות ארציות ואחידות. אברך שבוחר לעבור למסלול דיינות אחרי לימודי הכושר לומד במשך כשבע שנים בממוצע, לעומק ולרוחב, את שני חלקי השולחן ערוך הנותרים, חושן משפט ואבן העזר.
מתוך אלפי תלמידי הרבנות ומאות תלמידי הדיינות ברגע נתון, רק כמה עשרות ישמשו בתפקידי רבנות רשמיים, והדיינים המתמנים – נער יספרם. הרב הראשי לישראל, הרב יצחק יוסף, יודע זאת היטב, כמי שלימד במשך שנים בכולל חזון עובדיה ועמד בראש ישיבת חזון עובדיה. המסלולים הללו נהנים מיוקרה בגלל תו תקן האיכות שהם נותנים. מי שעמד במבחני הדיינות בהצלחה הוא תלמיד חכם רציני, לא יכול להיות אחרת. גם מי שסיים מבחני רבנות לא יכול להיות עם הארץ.
במשך השנים וביוזמתם של פוליטיקאים דתיים וחרדים ניתנו לבוגרי המסלולים הללו, דווקא בגלל ההיקף והרצינות של הבחינות, גם הטבות "אקדמיות" וכלכליות. תעודת כושר לרב שכונה, למשל, נחשבת שוות ערך לתואר אקדמי בדירוגי שכר רבים במגזר הציבורי. יש גם משרות במגזר הציבורי שתנאי הסף אליהן מתחשבים בתעודת הכושר כתואר אקדמי.
שני ההיבטים הללו, זה הנוגע לעולם הלימוד עצמו וזה המשפיע על חיי המעשה שלאחריו, חסרים מאוד בעולם התורה הנשי, המגשש את צעדיו הראשונים כבר עשורים. נכון, מעטות הנשים שתוכלנה כיום לעמוד בבחינות הרבנות, אבל אם הבחינות הללו לא תיפתחנה בפני נשים, אז גם בעוד עשור תהיינה מעט מאוד נשים כאלו. אולי זה בעצם מה שרוצים המתנגדים לפתיחת הבחינות המקבילות לנשים. קל יותר להתמודד עם מהפכת לימוד התורה לנשים כשאפשר לזלזל בה. פשוט יותר לחיות עם קיומו של עולם המדרשות כשהבוגרות אינן עומדות באמת בשורה אחת עם בוגרי הישיבות הגבוהות הטובות. יהיה קשה הרבה יותר לזלזל בו כשנשים יעמדו במבחנים שווי ערך לבחינות לקבלת כושר לרב עיר או לדיינות. עולם תורה כזה יציב שאלות לא פשוטות בפני ההנהגה הרבנית, ולכן יש מי שחשוב לו מאוד שלעולם לא נגיע לאותו יום מר ונמהר.
