כשהייתי נער היה לי חבר טוב שנהגתי לבלות אצלו לא מעט. היה לו בית כיפי, עם שולחן פינג פונג בחצר שהיינו דופקים עליו טורנירים עד אמצע הלילה. הייתה לו יחידת דיור כיפית שהיינו יכולים לצעוק בה ולשחק פלייסטיישן עד אמצע היום. ותמיד היה לו גם איזה שלוק אלכוהול בתקופה ששלוק אלכוהול היה מספיק כדי לסדר לנו את הראש.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פומפאו: "הפלסטינים בחרו לאיים במקום לשתף פעולה"
– מציאות מדומה: כשסערות בטוויטר לא עוברות את המסך
– בכירים בתאגיד נגד המנכ"ל קובלנץ: "הוא לא סופר אותנו"
רק דבר אחד טיפה הפריע. אבא שלו. הוא לא היה חלילה אלים או לא נחמד, להפך. אבל הוא היה אבא שהרגיש יותר מדי בבית, גם כשהיו אנשים בבית. הוא היה מסתובב עם תחתונים קצרים מדי, אומר דברים נוראיים על כל גזע, מין או דת שאתם יכולים לתאר, ובאופן כללי גרם לי לעשות עיקוף של חמש דקות בכל פעם שהגעתי כדי להיכנס ישר ליחידה של החבר ולא לעבור דרך הסלון.
למה אני מספר לכם את זה? כי בתקופה האחרונה אנו רואים באולפני הטלוויזיה יותר ויותר אנשים שמרגישים ממש בבית. הם אמנם לא לובשים תחתונים ומספרים בדיחות גזעניות, אבל הם המקבילה הטלוויזיונית. עוד כשהיינו בגל הראשון של הקורונה, רינה מצליח החליטה להתיישב על ספת הארצ'י באנקר שלה באולפן שישי, ולהגיד דברים איומים על "רוב החרדים" כאילו היא איזו סבתא יקית גזענית שהנכדה שלה הביאה "פרענק" לארוחת שישי.
אחריה זהבה גלאון התפוצצה על דימוי ה"אונס" שבחר המגיש קלמן ליבסקינד (מאז כבר הודיעו לו שהוא לא מגיש), ונטשה בזעם את הריאיון רק כי העזו להתחצף אליה במקום שבמשך שנים היא ראתה בו בית. ואז שוב רינה מצליח החליטה להפוך אולפן טלוויזיה לשיחת סלון בין חברים, שבה אפשר לספר שמישהו שמע ממישהו ששמע ממישהו ששמע מאיזה נהג מונית שאמר, לדבריה, ש"הבוחרים של נתניהו אומרים שיצביעו לו גם אם יאנוס את הבת שלהם". לבסוף, השבוע, עופר שלח דפק צרחות על מראיין רק כי העז לשאול שאלה מעצבנת אצלו בבית.
המערכון על ילדי החוץ
אני לא כל כך מאשים את שלח־גלאון־מצליח ושות'. זה קצת כמו שמרגישים כשהילדים מתבגרים, ואתה הופך מבחינתם מההורה האהוב והקרוב לאיש המבוגר והמוזר שכל מה שהילדים רוצים זה שלא יעשה להם פאדיחות כשהם מביאים חברים הביתה – אבל אתה בשלך, אף אחד לא יגיד לך איך להתנהג בבית שלך.
זהבה גלאון לא באמת התעצבנה מדימוי האונס. היא ראתה אותו כבר אלף פעם, ואפילו בעיתון שלה, הארץ, השתמשו בו לא פעם, היא רק לא הסכימה שאיזה ימניסט ידבר אליה ככה בבית שלה. עופר שלח לא באמת הזדעזע משאלה על חקירות בתוך כחול לבן, הוא פשוט לא הסכים שאיזה חרדיסט ידבר אליו ככה בבית שלו. רינה מצליח לא באמת חושבת שכשהיא מאשימה את "רוב החרדים" בקורונה, או את רוב הימנים באי רציונליות, היא עושה משהו לא בסדר. עם כל הכבוד, אף אחד לא יגיד לה מה להגיד בבית שלה, ולה מותר להגיד הכול.
"מה הייתה עושה התקשורת אם דוד אמסלם או מיקי זוהר היו מדברים ככה למראיין", זעקו הימנים ברשתות לאחר ההתפוצצות של שלח. בצדק. אני כבר מדמיין את המערכון בארץ נהדרת: אייל קיציס שואל את דודי אמסלם שאלה פוליטית, בנונשלנטיות, ואמסלם מיד מזנק עליו בצרחות אימה ובקללות עסיסיות. קיציס מנסה להרגיע את הדיון ושואל את אמסלם "מה השעה?", ואמסלם הברברי מיד מזנק עליו שוב בתוקפנות וצועק עליו "כלומניק" ו"אפס", המערכון נגמר כשקיציס אומר לאמסלם שאי אפשר להמשיך ככה את הריאיון, שואל אותו אם "הוא מוכן לעזוב את האולפן", ואמסלם כמובן מוודא שזאת שאלה ואז מתפרץ עליו בברבריות פעם שלישית, ואל החגיגה מצטרפים מירי רגב ומיקי זוהר ויאללה בואו נעבור למערכון על טבעונים.
אבל עצם התהייה איך הייתה מתנהגת התקשורת לו היה מתפרץ כך, רחמנא לצלן, חבר כנסת ימני, או רחמנא לצלן 2, חבר כנסת מזרחי, היא לא הוגנת. אמסלם וזוהר בחיים לא היו מרשים לעצמם לדבר למראיין, ולא משנה איזה, כמו שעפר שלח העז לדבר אל שני המראיינים. למה? כי כשהייתי ילד וביקרתי בבית של חבר תמיד הייתי מנומס, ממושמע וחברותי במיוחד. אמסלם וזוהר בחיים לא ירגישו בבית כמו שלח, או זהבה, או מצליח. זה לא הבית שלהם. הם אומנם מוזמנים הרבה, אבל הם ילדי חוץ. לא החבר'ה מהקיבוץ.
אתרוגים לילידים
וכאילו בהזמנה, הגיעה הפגנת הימין בתל־אביב שבה "הותקף" האתרוגאי אמנון אברמוביץ'. בתוך רגע מיהרו כל אנשי התקשורת להצטופף יחד בהגנה עליו, והגדיל לעשות בן עמם נשיא המדינה רובי ריבלין, שתמיד יודע לזהות באיזה צד מרוח הסיקור החיובי, וגינה את האירוע. כשעיתונאים כמו לירן לוי מערוץ 20 הותקפו, כשגלעד שלמור הותקף פיזית בידי המון צוער ואלמוני ביפו, ריבלין נדם. כשאמנון אברמוביץ' עצמו כינה את בוחרי הימין "ילידים", ריבלין נדם. כשרינה מצליח הכפישה חרדים והזכירה אונס בנות של בוחרי ליכוד כמטאפורה פוליטית, שקט הריבלין. איך נקרא לתופעה? אולי "חנופה בררנית".
אני לא אדם שמקלל, אולי לעיתים רחוקות, אבל בחייאת. אברמוביץ' ידע בדיוק לאן הוא מגיע, ואילו לא היו מגדפים אותו שם – בטח היה מתאכזב. למה הוא ידע? כי הוא זהה לאנשים שקיללו אותו בהפגנת הימין. הם עשו זאת בשפה נמוכה, אבל אברמוביץ' מקלל כבר שנים את "הילידים" בשפה גבוהה באולפנים. הוא בז להם, מקניט אותם, מגדף אותם ואז מתנצל על "בדיחה לא מוצלחת". אבל בסוף, מה שראינו בהפגנת הימין הוא בסך הכל שני ילדים בגן שמקללים זה את זה.
