בעולמי שלי תורה וציונות חד הן, וכשם שהברית על התורה נכרתה על בסיס "נעשה ונשמע", כך הברית על הארץ נכרתת באופן הזה: נעשה ונקבע, ובהרחבה – נעשה ונקבע עובדה. זאת למדנו מגדולי הציונות: יש רק דבר אחד חשוב באמת. חשוב מה שעושים היהודים.
עכשיו על הפרק סוגיית החלת ריבונות ישראל על בקעת הירדן ועל כל ההתיישבות היהודית, מעל 150 יישובים, ביהודה ושומרון, ובהם כחצי מיליון נפש. שאלת מדידת האחוזים של השטח הריבוני ביחס לשטח יהודה ושומרון זניחה בעת הזו. יש כאן לטעמי רק אמת ציונית: להחיל ריבונות ולקבוע עובדה. כמה פעמים ביקשנו וחלמנו: אנא, הבה נחיל ריבונות רק במעלה־אדומים, רק בגוש עציון ועוד. ועכשיו נאמר לא? כי זה לא מספיק? כי זה לא הכול? כי יש כאן סכנה בהכרה עקיפה במדינה פלסטינית? וכי יש משהו לא מסוכן בארץ הזאת? פתאום נעשו המתנחלים מלכי הריאליה ואנשים החוששים מבדל סיכון? ההתלבטות הזאת מוזרה, אבל בכל מקרה היא הפניית עורף למעשה הציוני המנצח בארץ הזאת: עשייה ועובדות. החלת ריבונות היא חלום דורות, לא פחות.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
ביש"ע טוענים שהבנייה ב"מובלעות" כבר מוקפאת, לשכת נתניהו מכחישה
דני דיין: "זה בעייתי ששרים לא מבקרים בבתי כנסת רפורמיים"
הרצוג: רבע מיליון עולים צפויים בשנים הקרובות
אם היו אומרים למייסדי עפרה ביום ההקמה המחתרתית כי בעוד 45 שנים המקום יוכר רשמית כשטח ריבוני ישראלי על אלפי תושביו, הם היו מברכים ברכת הטוב והמטיב וממשיכים לרקוד סביב המדורה. המדינה הזו הוקמה רק בזכות ההעזה לעשות על אף הסיכונים. החלטת החלוקה היתה המסד החוקי הבינלאומי אף שירושלים, בית חיינו, הייתה בחוץ, ורוב שטח הארץ, כולל יישובים יהודיים, היה בתחום המדינה הערבית. ירושלים הפכה לבירת ישראל רק בעובדה, כמעשה עשוי, בעיצומם של הדיונים באו"ם על גורלה. כך כיבוש הארץ וירושלים במלחמת ששת הימים, כך החלת הריבונות בירושלים רבתי, כך הריבונות ברמת הגולן.
ועכשיו פתאום נעשו חלק מאיתנו למעין משפטנים ולחסידי המילים וההצהרות וההגדרות העתידיות, שכולן הבל וריק נוכח עובדות ומעשים? ריבונות על הבקעה ועל כל ההתיישבות, ושליטה כללית מלאה על כל מערב הירדן, צריכה להיות העובדה ההיסטורית החשובה ביותר בארץ ישראל ב־50 השנים האחרונות. יודגש: עמדתי אמורה רק בתנאי שהתשלום עבור החלת הריבונות אינו כולל מעשים בלתי הפיכים לגבי עתיד שליטתנו בשטח ולגבי אפשרויות חופש התנועה והבנייה. ההתיישבות והבקעה תחילה, אבל בשום אופן לא הסוף.
אם תקום מדינה פלסטינית כמובלעת בתוך מדינת ישראל, מוקפת בישראל הגדולה ובהתיישבות יהודית רחבה, לאחר פירוק עזה מנשקה, לאחר ויתור על זכות השיבה ועל החלום הפלסטיני ולאחר ההכרה במדינה יהודית בארץ ישראל כולה, אשמח להתמודד עם המציאות הזו, שתהיה גם היא שלב בשיבת ציון בדרך לריבונות ישראלית כוללת ומלאה.
ריבונות בבקעת הירדן ותקיעת יתדות חזקות של התיישבות יהודית בכל השטח היא קיום הכתוב "כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו". וממש כמו בספר יהושע, כל מקום שלא נכבש בשעת ההתנחלות המתין לכיבוש המלא בימי דוד ושלמה. ועוד אומר, כי אם נבונים אנחנו חשוב יהיה לתת לכלל התושבים הערבים בתחום הריבונות זכויות תושב קבע במדינת ישראל לפחות כמו במזרח ירושלים. זה גם מוסרי וגם דמוקרטי. מהלך כזה ייצור מצב חדש בקרב הפלסטינים, שגם יגביר את כוחנו בזירה הבינלאומית. זה יהיה גם זול יותר ביטחונית וכלכלית.
אפשר לשמוע את פעמוני ההיסטוריה ופעמי המשיח, ואפשר לבוז להם. או אז ייגזר עלינו חלילה להמתין 50 שנים נוספות. הכל תלוי במה שיעשו היהודים.
