לבנון הייתה בעבר סל הלחם של מזרח הים התיכון, וכעת ניצבת מול אתגר דרמטי שלא היה עולה על הדעת לפני עשור: סכנת רעב. לפני כמה שבועות חזתה לבנון ב"הפגנות הרעב" הראשונות שלה. לבנונים רבים כבר הפסיקו לקנות בשר, ירקות ופירות, ובקרוב יתקשו לקנות אפילו לחם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "אם תדחו את העתירה, המסר יהיה שיש ציבור שהוא מעל לחוק"
– השער של הניו יורק טיימס חיבר אותנו למהות ולא לנראות
– אין פוקד את הר הבית
כיצד הגענו עד הלום? לבנון ואזרחיה בעיצומו של משבר משולש. ראשית, כתוצאה מניהול קלוקל ושחיתות פוליטית במשך עשורים, יש מחסור דרמטי בהשקעה בתחום החקלאי, שמייצג רבע מכוח העבודה הלאומי אך רק שלושה אחוזים מהתוצר. במשך שנים היה זול יותר לייבא מזון מלייצר אותו באופן מקומי, אף שהמדינה שלנו בורכה במים, בשמש, באדמה עשירה ובחקלאים מוכשרים. יותר מחצי מהמזון הלבנוני מיובא, עובדה שהיא גם בושה גדולה וגם סכנה לביטחוננו התזונתי.
שנית, לבנון במשבר כלכלי חסר תקדים שהוביל את המדינה לחדלות פירעון. קרן המטבע הבינלאומית חוזה ירידה של 12 אחוז בתוצר שלנו השנה. אנשים מאבדים את מקומות עבודתם בעוד המטבע הלאומי שלנו מאבד מערכו. מחירו של מזון מיובא הוכפל מראשית השנה.
שלישית, משבר הקורונה והסגר הנדרש החמירו את המשבר הכלכלי ופגעו בשרשרת אספקת המזון. 80 אחוז מהחיטה שלנו מיובאת מרוסיה ואוקראינה. בחודש שעבר הקפיאה רוסיה את ייצוא החיטה בגלל משבר הקורונה, ואוקראינה שוקלת צעד דומה.
ממשלתי נקטה צעדים חשובים כדי לטפל במצב הדרמטי הזה. אנחנו מרחיבים את רשתות הביטחון החברתי שלנו כדי להגן על הפגיעים ביותר בינינו, ואנחנו עושים כל שביכולתנו כדי לספק חבילות סיוע ספציפיות. אנחנו פועלים נגד חנויות שמפקיעות מחירים. אימצנו בעת האחרונה את תוכנית ההתאוששות הפיננסית הראשונה בלבנון, וכבר ביקשנו את תמיכתה של קרן המטבע הבינלאומית – סיוע קריטי לייצוב המטבע שלנו והכלכלה. אנחנו אף עובדים על סדרה של צעדים לשיפור הביטחון התזונתי של לבנון.
משאביה של לבנון מוגבלים מאוד, ותשובה מקומית לחלוטין לא תספיק. לבנון גם אינה לבדה במצב הזה. כתוצאה מהמגפה, משבר מזון בינלאומי מפציע. תוכנית המזון הבינלאומית מעריכה שהמגפה עלולה להכפיל עד סוף 2020 את מספר האנשים שמתמודדים עם מחסור חריף במזון במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית. כדי להגיב למצב החירום הזה ולהימנע ממשבר מזון רחב היקף, אני קורא לקהילה הבינלאומית לעצב ולהחיל תוכנית בת שלושה שלבים.
בשלב הראשון, יש להימנע מהגבלות ייצוא המפחיתות את ההיצע ומעלות את המחירים. ארה"ב, מדינות ה־G20 וארגון הסחר הבינלאומי צריכים להתייצב ולנקוט עמדה בנושא, משום שמהלכים כאלה משפיעים על כל המדינות. בשלב השני, אני קורא לארה"ב, ל־G20 ולתוכנית המזון הבינלאומית לתאם מדיניות ביטחון תזונתי שמכוונת למדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית. שמירה על אספקת מזון והימנעות מעליות מחירים צריכות להיות בלב התגובה.
לבסוף, על ארה"ב והאיחוד האירופי לייסד קרן חירום ייעודית שמטרתה לסייע למזרח התיכון להימנע ממשבר מזון חמור; אחרת הרעב עלול לעורר גל הגירה חדש לאירופה ולערער עוד את יציבות האזור. תהיה זו טרגדיה אם מאמצינו להיאבק במגפת הקורונה יוחלפו בסופו של דבר ברעב ובהגירה המונית, שהשלכותיהם יורגשו לדורות.
חסן דיאב הוא ראש ממשלת לבנון מאז ינואר 2020
הטור פורסם בעיתון וושינגטון פוסט
