כשחבר ילדות לא מזמין אותך לחתונה שלו זה יכול להעליב; אבל אם הוא מזמין עשרים איש בלבד, אתה מבין שהסבא, הסבתא והאחים שלו ושל כלתו קודמים לך מבחינת חשיבות. מתי מגיעה ההיעלבות? כשהוא מזמין אלף איש. זה אולי המשל הטוב ביותר למצעד ההיעלבויות המביך שהחל ברגע שהח"כים בליכוד הבינו שנתניהו חילק את הדייסה לכולם ורק להם לא נשאר. מילא אם באמת לא היה נשאר, אבל היצירתיות בהמצאת המשרדים החדשים ופיצולם של הקיימים רק הדליקה עוד יותר את מי שראו את עצמם כליכודניקים חשובים. וכל מי שנשאר בחוץ אמר לעצמו "היא שרה להשכלה גבוהה, למה אני לא יכול להיות השר לענייני מעונות היום?
ביום חמישי שעבר, היום המתוכנן להשבעת הממשלה, מחו כמה מהח"כים הנעלבים על כך שליכודניקים שממוקמים הרחק מאחוריהם ברשימת הליכוד לכנסת קיבלו תפקידים משמעותיים והם נזנחו מאחור.
כתב גלובס, אבישי גרינצייג זיהה אולי את הנקודה המשמעותית ביותר בד-נ-א הליכודי:
מכירים את אלה שלא הולכים מכות בעצמם אבל נהנים לחמם את הצדדים, סתם כדי לקבל הצגה טובה? אז החברים ב"יש עתיד" לא פספסו את ההזדמנות.
אם הייתי מקבל שכר לפי כמות הציוצים שאני מעלה פה הייתי יכול לממן משרד ממשלתי קטן, רק מהציוצים והבדיחות שלעגו לרשימת השרים האינסופית. מספיק היה לכתוב בחיפוש "השר לענייני" והטור היה ממלא את עצמו. בגלל שלצערי שכר סופרים לא מורכב ככה, ניתן מספר טעימות בלבד:
למרבה הצער, בדיחות שיפנו בכל פעם שיהיה למישהו פנצ'ר בגלגל אל השר "לענייני אוויר" הולך להישאר איתנו לעוד הרבה זמן (תלוי כמה זמן הממשלה הזו תחזיק ט.ל.ח), כפי שאבחנה היטב מעין אפרת:
והיו גם התייחסויות פחות מבדחות. בטח גם אתם קיבלתם בווטסאפ את הקטע המצוין מהסדרה פולישוק שבו השר רובי – שמונה לשר התרבות, החוץ והתיירות – מבקש מרה"מ להחליף לו את אחד התיקים, כי בראשי תיבות זה יוצא "שר התח"ת". האסוציאציות לשרת המק"ק (משרד לקידום קהילתי של אורלי לוי) היו מידיות. תגובה מעניינת הייתה של יוצר הסדרה, המחזאי שמואל הספרי:
עורך ערוץ 7 גם לא צחק מהבדיחות. האינפלציה במספר התיקים רק הזכירה לו שמפלגת ימינה נשארה בחוץ.
הכתב המדיני של ישראל היום, אריאל כהנא, ניסה למפות את היריבים שייפגשו מדי יום ראשון ליד שולחן הממשלה. מזל שגדעון סער לא מונה לשר:
והיה אפילו את תומר לוטן שהציע בשרשור ארוך תוכנית לסידור מחדש של משרדי הממשלה, כך שמספר השרים יישאר אבל מספר המשרדים יקטן:
וכאילו כדי לקבל טעימה מהצעדים שתנקוט הממשלה הקרובה, אבישי עברי מזהה בדיוק למה הימין נבחר אבל לא שולט. נקווה שזה לא סימן לבאות:
רביב דרוקר ביביסט
עזבו את סערת המכנסונים. עזבו את הקורונה. אם חשבתם שהימנים דורשים שלמות מהמנהיגים שלהם ללא גרם של פרגמטיות, כדאי להסתכל לפעמים לצד שמאל. בשבוע האחרון דנו בפיד שמאל בשאלה החשובה: מה קרה לרביב דרוקר? שומו שמיים, העיתונאי הבכיר, ששימש עד היום כסמל ודוגמא לעיתונאי דעתן שלא מפחד להביע את דעותיו לצד דיווחיו, אמר שגנץ עשה צעד נכון כשהלך לממשלת אחדות עם נתניהו למרות שהממשלה, או לפחות נתניהו הכריז, שזו תהיה ממשלה שתספח יישובים ביו"ש. טענה כזו היא, כמובן, חטא בל יכופר.
למה רביב דרוקר תומך בממשלת נתניהו-גנץ? @miabngl חוקרת. המונולוג pic.twitter.com/avYKRHiy42
— אוֹרי קוֹל (@orikol) May 15, 2020
הפיד השמאלי התחלק בין כאלו שלא הבינו על מה המהומה:
והיו כאלה שאימצו בחום את הביקורת, ותפרו קונסיפרציות מכל הבא ליד:
ולבסוף, זכות התגובה ל"ביביסט" בכבוד ובעצמו:
אנשי "הרוח" וה"שלום"
אם כתבת ציוץ מטומטם, גזעני או פשוט לא נכון עובדתית, יש שתי אופציות עיקריות: הראשונה, למחוק ולקוות שאף אחד לא ראה ולא הספיק לצלם מסך. לח"כית לשעבר, סתיו שפיר השיטה הזו פחות הצליחה. היא לא מחקה מספיק מהר וגזענותה בציוץ נודעה ברבים:
האופציה השנייה היא לתת למאות תגובות לקטול אותך, לשים אותך ללעג ולקלס, לזרוק עליך עגבניות וירטואליות בחוצות הטוויטר, עד שתואיל בטובך למחוק את הציוץ ולמלמל כמה דברי הסבר. די ברור שהאופציה הראשונה עדיפה, אבל יש כאלה שמעדיפים לקבל את כל מסלול השיימינג (המוצדק) משום מה. תומר פרסיקו, הוא חוקר ומרצה בתחומי דתות העולם, מה שהשפיע ככל הנראה על ניסוח קללות בסגנון עתיק לשרה החדשה, אורלי לוי-אבקסיס, שהצטרפה לממשלת נתניהו:
פרסיקו חטף מכל הפיד. חלק האשימו אותו בגזענות:
חלק ניצלו את ההזדמנות כדי להסביר מהי אלימות שקטה:
בשלב מסוים, פרסיקו עדיין עומד מאחורי הציוץ, ומחליט להסביר בהתפלפלות למה התכוון:
לאחר כמה שעות פרסיקו מחליט להוריד את הציוץ בלי מילת התנצלות כי "הסבירו לו" שהוא לא ראוי. באמת תודה:
יכול להיות שמה שהשהה את המחיקה של הציוץ הזה עוד לפני שתפס תאוצה היה הגב שקיבל מאנשים כמו ניצן ויסברג – אשת חינוך, אקדמאית, ופעילת שמאל אקטיביסטית – שהשוותה את פרסיקו ללא פחות משלמה המלך. בואו נגיד שביטויים כאלה אפילו שלמי הסנדלר לא היה מעז להוציא מהפה:
געגועים לשר אורבך
אין לי ספק שאם אורי אורבך ז"ל היה איתנו היום, המדור הזה היה מקבל שדרוג משמעותי בסיוע תוכן צייצני של השר השנון מכולם. כנראה אלו מאורעות השבוע הזה (סיעה של 6 ח"כים, שלוש מפלגות וארבעה יושבי ראש, כשאחד מהם התפצל והפך לחבר בקואליציה), שהרימו את מפלס הגעגועים למי שהעיר את "היפיפייה הנרדמת" כלשונו – הציונות הדתית – וגרם לציבור להעלות חיוך כמעט בכל ראיון או נאום שנשא במליאה.
לאורבך הייתה את היכולת הנדירה לעקוץ ולהישאר חבר, להכניס צ'אפחה שהיא בדיוק במידה בין סטירה ללטיפה. הוא היה שליח ציבור נאמן, צנוע ובעיקר אהוב. וכשהיפיפייה שלו, הציונות הדתית, מתנהגת כמו שהיא מתנהגת בשנה האחרונה, הגעגועים אליו רק גוברים.
נראה שזו הסיבה שהשבוע צפו ברשת כמה וכמה קטעי ארכיון שלו שדיברו בדיוק על מה שקורה עכשיו: רדיפת השררה והכבוד, מה ההבדל בין "שר ה…" לבין "השר לענייני..". אפילו מחליפתו של מחליפתו בתפקיד השר לענייני גמלאים נזכרה בו השבוע.
לאור המו"מ הקשוח שמנהל עכשיו רפי פרץ (התיק "לענייני ירושלים" או "לענייני משהו אחר") והקמת המשרד החדש של אורלי לוי (לחיזוק וקידום קהילתי),
הזכירה לי חברתי @k_ariela את דברי השר אורבך ז"ל על ההבדל בין "השר ל…" לבין "שר ה-…".
לא מצאתי את הקטע הזה אבל מצאתי קטע אחר שמתאים יופי: pic.twitter.com/xkMNMsjuCK— Yanir Cozin – יניר קוזין (@yanircozin) May 14, 2020
ולמי שהמתין בסבלנות, הנה ה-קטע המתאים ליום זה.
אורי אורבך ז"ל (לימים השר לענייני גמלאים) עם כלל אצבע חשוב לח"כ הרעב לתפקיד שר.
מהו ההבדל בין "שר ה-…"
לבין "השר ל-…"קאלט. pic.twitter.com/KjKv3RHvpU
— Yanir Cozin – יניר קוזין (@yanircozin) May 14, 2020
משהו קטן וטוב
החום השבוע התיש את כולם, אבל אם יש תמונה אחת שמחממת את הלב ממש היא נמצאת בווידאו הקצר הזה של תלמידים שהתגייסו לסייע בקטיף אבטיחים בשיא החום וברבאק לא מוסבר:
הבוקר הפתעה. אחד מקבלני הקטיף הבריז. גייסנו את 'רגבים' – תיכון חקלאי דתי שיושב בטירת צבי. החבר'ה נמרים אחד אחד pic.twitter.com/Yjz1zdjokc
— Doron Greenfeld (@doron_greenfeld) May 19, 2020
מנכ"ל משרד הבריאות שהפך לסלב בחודשים האחרונים התפטר מתפקידו ממשרד הבריאות ומתכנן את צעדיו הבאים. בזמן שמחליפיו ניסחו את ההנחיות לפתיחת בתי הכנסת ובתי הספר, משה בר-סימן-טוב הקפיד לשלוח דרישת שלום. נראה לי שהוא די מבסוט שהוא כבר לא בתפקיד. טוב, מגיע לו:
