בשם האב: יאיר נתניהו מול כל הימין-הדתי. כמעט

זה התחיל כבר במוצאי שבת. הכעס כלפי הציונות הדתית עוד לא הגיע אז לפרטי המו"מ, ונראה היה שהדברים ייסגרו, כרגיל, בחצי השעה האחרונה לפני הדד ליין. כשדתיי הפיד פתחו את הטוויטר במוצאי שבת חיכה להם שם בנו של ראש הממשלה, כשהוא שש אלי קרב. לזכותו ייאמר שאומנם בצה"ל הוא היה ג'ובניק, אבל לפחות בפיד הוא לוחם אמיתי. לחובתו נגיד שהקשר בין הטענות לעובדות, אפעס, לא תמיד קיים, והפיד הצליח להוכיח לו את זה טענה אחרי טענה.

זה התחיל בביקורת על עמית סגל שפרגן לאיילה חסון על הפרסום בנושא הקלטות מנדלבליט, תוך שסגל קובל על חוסר הפרגון של חבריה במדיה, שדווקא יודעים לרטווט ולהדהד כל אייטם שפוגע בנתניהו:

מתברר שעמית הגיב לטענה האחרונה ומיהר למחוק את תגובתו, אולם גולשת זריזה הספיקה לצלם מסך ולהעלות אותה, לטובת מי שלא עקב באדיקות אחד הדו שיח:

יאיר נתניהו לקח על עצמו משימה לא פשוטה בכלל: להסביר לימניים מהציונות הדתית שאבא שלו הוא הימני האולטימטיבי. הבעיה היא שכל צייצן מתחיל יודע למנות את הרשימה לעיל ולהטיח אותה בבן המסור בכל פעם מחדש. המהדרין מוסיפים לרשימה גם את ההצבעה בעד תוכנית ההתנתקות, המחסומים בהר הבית, שחרור המחבלים ועוד.

עמית סגל, כאמור, היה הספתח, אבל נתניהו ג'וניור לא ויתר. אם ביקורת על הפרשן הפוליטי הבכיר של חדשות 12 עוד אפשר היה להבין אכישהו, הרי שביקורת זהה שבאה בעקבותיה כבר קשה להסביר. והדברים הופנו כלפי – שימו לב טוב: סיון רהב-מאיר. כן, הכתבת והמגישה שכבר שנים מתרחקת מאייטמים דוגמת פרשת הרפז כאילו היו חולה קורונה מאומת, היא המושא לביקורת של נתניהו הבן. הגיוני בערך כמו לשאול את הרב שלמה אבינר למה הוא עוסק בדברי תורה כל היום ולא כותב טור ביקורת למוצ"ש על הסדרה התיעודית (המעולה, אגב) על מייקל ג'ורדן בנטפליקס.

סיון, לא טרחה להיכנס לקרבות הבוץ עם יאיר, אבל היה מי שעשה את העבודה בשבילה:

למי שלא מצוי בציוצי יאיר נתניהו נספר שהאיום על פינוי מהבית ביו"ש רגע אחרי שנתניהו יפנה את הבית בבלפור הוא איום חוזר ונשנה. גם התגובות שמעלות את נתניהו מצביע בכנסת בעד ההתנתקות חוזר ונשנה בהתאמה.

אבל זה לא נגמר אצל רהב-מאיר. ערוץ 7 הוזכרו אז כמי שמתעלמים מהחונטה המשפטית (בהתעלם מהעובדה שעסקו בנושא הזה עוד בימים שערוץ 7 שידר מאניה בלב ים). סגן עורך ערוץ 7 רענן את זכרונו של נתניהו הצעיר, וצייץ סרטון שבו מתפאר נתניהו האב כיצד מנע את כל ניסיונות החקיקה נגד בית המשפט העליון:

כן חברים, העולם השתנה ב-2016. עד אז לא היו תפירות תיקים, בית המשפט העליון היה אובייקטיבי, והיועץ המשפטי לממשלה רק יעץ לממשלה.

כך או כך, כשהזכירו לנתניהו הבן שמי שמינה את מנדלבליט, למרות חוות הדעת על תפקודו בפרשת הרפז, היה לא אחר מאשר אביו, ענה הבן בגיחוך שלאבא לא הייתה ברירה. אבל גם לתשובה הזו הייתה עובדה שסתרה את התזה:

געגועים לחיבוקים

כמו מוכר הארטיקים על חוף הים, מצביעי ותומכי ימינה/הימין החדש/הבית היהודי היו עסוקים השבוע בצעקות "אני הולך, אני הולך" לאופוזיציה. מה שהיה מעניין באמת הן תגובות הפאסיב אגרסיב של תומכי נתניהו והליכוד שנעו בין "יאללה תלכו מי צריך אתכם בכלל" לבין "איך אתם מעיזים לנטוש את גוש הימין".

באופן אירוני, המרחק בין הפיד למשרדי המו"מ מעולם לא היה גדול כל כך: מפלגת ימינה חטפה יום אחרי יום הצעה מבזה אחרת, והושפלה פומבית על ידי ראש הממשלה; אבל הפיד של תומכי המפלגה לא הסכים לכופף את הראש. ההיסטוריה המקומית לא זוכרת הליכה עליזה ומאושרת כל כך לאופוזיציה. כמו נער מתבגר שרק רוצה לפרוש כנפיים ולהיות עצמאי, הפיד של תומכי ימינה גיבה באופן מוחלט את הצעד, ודרש לא להישאר אפילו עוד דקה אחת במחיצת ה"אבא" הקשוח. וכשהתחילו ההצעות המעליבות מצד הליכוד, להגיע צהלות ה"יאללה לאופוזיציה" רק הלכו וגברו:

היו גם כאלה שהביעו געגועים למפד"ל של פעם. אולי בגלל שהמפד"ל של פעם הייתה שמחה לקבל את הוועדה לפניות הציבור:

לאיתמר פליישמן, לשעבר דובר של הבית היהודי ונפתלי בנט, הייתה אבחנה מעניינת על ההתנהלות של הבוס לשעבר:

ובדיון הנצחי למי עדיף להצביע, מפלגה מגזרית או מפלגה לאומית גדולה, מנדי גרוזמן הציע מבחן פשוט:

לראש מערך ההסברה לשעבר ומקורבו של נתניהו הייתה הצעה. כרגע נראה שהפיד לא אימץ אותה:

ולפעמים לא חייבים לטעון טיעון מלומד ועובדתי. מנכ"ל האיחוד הלאומי חסך מילים:

ואם דיברנו על "הבן של", עוד אחד שהשתעשע מהסיטואציה של זעקות השבר של הליכודניקים היה גם ה"אח של":

הציניות הדתית

בהמשך השבוע ההצעות מהליכוד לימינה לא השתדרגו יותר מדי, אבל בהודעה אחת שניסתה להסביר עד כמה הלכו לקראת הציונות הדתית בלט המשפט הבא: "בנט סירב שוב להצעתו הנדיבה של ראש הממשלה לקבל את תיק החינוך, תיק ירושלים ומורשת, סגן שר ביצועי הכולל אחריות לחטיבה להתיישבות ולשירות הלאומי, תפקידים בעלי חשיבות עליונה לציונות הדתית".

הפיד הציוני דתי, הגיב בשלל הצעות ציניות נוספות לתיקים בעלי חשיבות עליונה לציונות הדתית:

צחוק צחוק, היה לפחות אחד ככל הנראה שהשתכנע שהציונות הדתית תקרוס אם לא תקבל את הצעת נתניהו ל"תיקים בעלי חשיבות עליונה לציונות הדתית". האחד הזה הוא הרב רפי פרץ שהחליט לקבל את תיק ירושלים אבל ניהל מו"מ קשוח וקיבל לידיו גם את ה"מורשת" וגם "פרויקטים לאומיים". טוב, עוד לא ברור מה הוא קיבל באמת, אבל כל אלה היו על השולחן.

לשר בצלאל סמוטריץ', שרק יומיים קודם פיזז יחד עם פרץ בקבר רשב"י במרון, זה הזכיר את אלכס גולדפרב (לטובת הצעירים: ח"כ ממפלגת הימין "צומת" שחבר לממשלת רבין תמורת תפקיד סגן שר ומיצובישי). בציוץ ללא מילים הוא הבהיר מה הוא חושב בדיוק על הצעד של פרץ:

וגם שאר הפיד לא אכזב:

וסיכם אולי בצורה הטובה ביותר את הקרקס שהתנהל פה בשבוע האחרון, את המצאת התיקים היצירתית, את הג'ובים שחולקו לכל עבר והתקציבים, אמיר איבגי:

זה הכול סמנטיקה

בחירת מילים, יודע כל פרח תקשורת צעיר, יוצרת תודעה. בתוך הצער הגדול על נפילתו של לוחם סיירת גולני, עמית בן יגאל הי"ד, התפתח בטוויטר דיון על בחירת המילה המדויקת שתתאר את נפילתו. זה התחיל בציוץ של ניר גונטז', עיתונאי ב"הארץ", שטרח לציין שגם הוא אב לחייל קרבי:

על פניו לא מעט מהצייצנים שאינם נמנים על חוגי השמאל הסכימו עם הקביעה הבסיסית שהמילה המתארת חייל שנופל תוך כדי פעולה מבצעית היא "נהרג" ולא "נרצח". אבל בקריאה מעמיקה יותר גם העניין הזה הפך למייצג אג'נדה:

משה איפרגן השקיע בשרשור של מספר ציוצים ששווה לקרוא:

הגזענות שבתוך הגזענות

המהירות שבה כל צייצן נדרש להגיב לאירועי היום גורמת לפעמים להתפתחות של דיון שלם ותגובות על אירוע שמלכתחילה בכלל לא היה בתכנון. טעות מטופשת גרמה לפיד שלם להתייחס לעובדה הלא נכונה שדוד אמסלם, שר התקשורת היום, מיועד להיות השגריר בלונדון. עד שהתגלתה הטעות הפיד פרח מגילויי גזענות ועיקום אף, כשהצייצנים דמיינו איך כוכב מרכז הליכוד יארח קוקטיילים מעונבים בבירת הנימוסים וההליכות:

אחרי סבב שלם של בדיחות בסגנון הנ"ל, הגיע כתב המשטרה של התאגיד, רועי ינובסקי ועשה סדר:

נכון או לא נכון, לא מעט צייצנים זעמו על שובן של הבדיחות הגזעניות נוסח בדיחות דוד לוי. אבל מה שבאמת מעניין זה להראות את הכישרון של השמאל למחות נגד גזענות, ועדיין לא להיחשד כימני חס וחלילה. היכולת לשלב גזענות ושנאה בתוך ציוץ מחאה על גזענות זה משהו שרק שמאלנים מקצוענים יודעים לעשות:

משהו קטן וטוב

שתי שוטרות הגיעו לפיד השבוע. הראשונה, קצינה מדוברות המחוז, שנעמדה מול ראש עירית רמת גן, כרמל שאמה ולא נתנה לו להפריע לה במילוי תפקידה. כשהוא ניסה לנפנף אותה היא נעמדה מולו ושידרה לו "חפש מישהי אחרת לעשות עליה פוזות":

אירוע הדקירה בתל השומר: עימות בין ראש עיריית רמת גן כרמל שאמה הכהן לבין דוברת משטרת מחוז תל אביב, המאשימה אותו בשיבוש חקירה @daniel_elazar pic.twitter.com/h87IadBfwJ

— כאן חדשות (@kann_news) May 13, 2020

שוטרת שניה, גם לא הקשיבה למה שהצד השני אומר וגם לא הסכימה שיתייחסו אליה לא בכבוד אבל זה לא יצא לה מרשים כמו הקצינה:

מציע לכם לשבת כשאתם מאזינים לזה pic.twitter.com/jLOwEYJqf0

— יבגני זרובינסקי (@ivgiz) May 13, 2020