הסקר החשוב ביותר בזמן האחרון נעשה במכון ירושלים למחקרי מדיניות, והתפרסם השבוע ב'ישראל היום'. לפי הסקר, חל מהפך דרמטי בתפיסת העולם המדינית והפוליטית של 330 אלף תושבי מזרח ירושלים. אם בעבר הקרוב, ב־2015, למעלה ממחצית התושבים רצו לקבל אזרחות ישראלית, היום רק 15 אחוזים רוצים את האזרחות הזו, ואילו הרוב המכריע מבקשים לעצמם אזרחות של המדינה הפלסטינית, אם תקום.
סקרי העומק, שעליהם דיווח נדב שרגאי, נערכו בידי פרופ' דייוויד פולוק ממכון וושינגטון יחד עם סוקרים פלסטינים. "מעולם לא ראיתי שינוי דרמטי כזה בעמדות שבדקתי", אמר פולוק באירוע שהתקיים במכון ירושלים. פולוק סוקר את עמדות ערביי מזרח ירושלים כבר שנים רבות. הנה הסבריו למהפך התודעתי שמצא: הערבים נרתעו מהתגובה הקשה של ישראל במהלך אינתיפאדת הסכינים, ולא רוצים להשתייך אליה; הפלסטינים חושבים שישראל מאיימת על מסגד אל־אקצה, בעיקר אחרי האירועים האחרונים שם; והרשות הפלסטינית, חמאס, הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית וגם ארדואן וטורקיה פועלים במזרח העיר נגד ישראל, וזוכים שם לפופולריות רבה.
אגב, רוב ערביי מזרח העיר, מציין פולוק במחקר מעורר ההדים שלו, סבורים שישראל אינה מדינה לגיטימית והם רוצים בכל פלסטין ההיסטורית. ערביי מזרח העיר, קרוב ל־40 אחוזים מהאוכלוסייה בירושלים, הם בעלי תושבות ישראלית וזכות בחירה לעירייה, שאותה הם עדיין לא מממשים.
הסיפור של ירושלים מורכב, מסובך ומתפתח כל הזמן לכיוונים שונים, והוא ראוי להיבחן גם על רקע מהלך החלת הריבונות והקורונה. ביום רביעי ביקר כאן מזכיר המדינה האמריקני, מייק פומפאו. בבוקר הוא נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלקח נשימה ארוכה והפריד בין המו"מ על התיקים שהבטיח לאוחנה ומירי רגב, ובין הנושאים המדיניים שמונחים על כף ההיסטוריה. "זו הזדמנות לקדם את השלום על בסיס ההבנות ביני ובין הנשיא טראמפ", אמר נתניהו לפומפאו לפני הפגישה.
בתוכנית המאה של טראמפ, שנתניהו קיבל בהתלהבות כמעט אקסטטית ב־28 בינואר בבית הלבן, מדובר על חלוקת ירושלים. חד וחלק. השכונות הפלסטיניות מעבר לחומה יעברו לרשות הפלסטינית, כך אמר נתניהו בתשובה לשאלה אחרי הצגת התוכנית בוושינגטון. השכונות הללו הן בשטח המוניציפלי של הבירה. "אתה מחלק את ירושלים", אמרתי לנתניהו. "נו באמת, כפר־עקב זה ירושלים?", ענה נתניהו בשאלה ונופף בידו ימינה ואחורה לאות ביטול.
אחת הסברות מאחורי ביקור פומפאו היא שהוא בא למתן את הדהירה של נתניהו לסיפוח הגדול של בקעת הירדן וההתנחלויות כולן
אמרתי לנתניהו שהוא מציל כך את עתידה הציוני של בירת ישראל. קרוב ל־150 אלף פלסטינים גרים מעבר לגדר הביטחון, והם עדיין תושבי ירושלים. הם חיים בשכונות ענק כמו ראס־חמיס, מחנה הפליטים שועפאט, קלנדיה וכפר־עקב. ההיפרדות מהם משנה את היחס הדמוגרפי, ומשחררת את ישראל מכיבוש וטיפול במאות אלפים שרבים מהם זקוקים לתקציבים לסיוע חודשי של הביטוח הלאומי במיליארדי שקלים. בסקר המדובר התברר כי רוב הציבור הזה אינו רוצה באזרחות ישראלית, כך שאין שום בעיה מוסרית להעביר את השכונות ל"ריבונות המדינית המוגבלת", כפי שנתניהו מכנה את המדינה הפלסטינית שמציעה תוכנית טראמפ.
לגזור את הסרט לבד
אבל פה יש לנו קאצ'. תוכנית שלום הרי לא תהיה כאן. הסדר הדדי לא בא בחשבון, כי הפלסטינים לא מוכנים לקבל את תוכנית טראמפ שמשאירה רק 80 אחוזים מהשטח למדינה הפלסטינית, וגם לא את חלוקת ירושלים שמציעים הנשיא טראמפ ונתניהו. ראש הממשלה נחוש לבצע את מהלך הריבונות בכל זאת. ההסכם הקואליציוני שחתם עם בני גנץ ומפלגתו המסכנה מעניק לו גיבוי אינסופי. השותפים החדשים מהמרכז והשמאל רשאים רק לשבת ביציע ולמחוא כפיים למהלכים מדיניים שלהם התנגדו כל חייהם. גנץ, אשכנזי ועמיר פרץ חתומים על סעיף 29 בהסכם, שמפרט היטב את המהלכים שמתכנן נתניהו בעוד חודש וחצי.
אחת הסברות לביקור פומפאו היא שהוא בא למתן את הדהירה של נתניהו לסיפוח הגדול של בקעת הירדן וההתנחלויות כולן. נתניהו התנגד בעבר לסיפוח, בדיוק מאותה סיבה שהוא מוכן להיפרד היום בשמחה משכונות ערביות בירושלים. ראש הממשלה יודע היטב מה פירוש מהלך הריבונות הזה, שיכול להסתיים בשליטה ישראלית על 2.5 מיליון פלסטינים ביהודה ושומרון ולבשר על תחילת הקץ של הפרויקט הציוני. זו הסיבה שהוא לא סיפח עד היום חצי מילימטר בשטחים, וגם לא נרתע להחזיר. זו הסיבה שהמתנחלים כל כך חוששים מנתניהו, אפילו ברגע זה.
אבל היום נתניהו במוד אחר לחלוטין. הוא חי בתחושת אופוריה היסטורית. כל הישג מדיני או פוליטי, כולל הניצחון שהוא חש שהשיג על הקורונה, מקרב אותו לגג העולם. הוא רוצה את ההישג הזה במיידי ולעצמו. חברתי העיתונאית בירנית גורן טוענת שזו הסיבה שנתניהו מתייחס כך לימינה, ולכן ביקש להשאיר את אנשי הציונות הדתית מחוץ למעגל ההחלטות. הוא לא רוצה לחלוק את ההיסטוריה עם איש. את הסרטים בטקסי חנוכת היישובים בבקעה, השכונות במזרח ירושלים וההרחבות הלא מוגבלות בהתנחלויות הריבוניות, נתניהו רוצה לגזור לבדו. בלי נפתלי בנט, שיתמוך מבחוץ. איילת שקד מסכימה עם הניתוח הזה.
כך או כך, אנחנו חוזרים לירושלים. הסיפוח הוא אסון, אבל אם נתניהו הולך למהלכים חד צדדיים כאלה אחרי שהשיג תמיכה אמריקנית שקטה, שייפרד באופן חד צדדי גם מהשכונות הערביות במזרח העיר. זה הרי חלק מהתוכנית של טראמפ שנתניהו כל כך גאה בה. אפשר גם להרחיב את מתווה המאה. הסקר החשוב של פרופ' פולוק מלמד כי האוכלוסייה הפלסטינית במזרח העיר הייתה ותישאר עוינת לישראל, וגם היחסים הטובים שהתפתחו במהלך משבר הקורונה לא ישנו הרבה.
זו הזדמנות להעביר לרשות הפלסטינית כפרים ושכונות ענק נוספות, שעדיין אין בהם התנחלויות יהודיות: צור־באחר למשל או ג'בל־מוכבר, שהגדר הביטחונית חוצה אותה לשניים. אם כבר סיפוח במעמד צד אחד, אז גם ויתור חד צדדי, שאולי יאזן את תמונת המצב מול העולם.
