האגדה המפורסמת במסכת שבת מתארת את התייחסותו של רבי שמעון בר יוחאי לקולוניאליזם הרומאי. גיבור ספר הזוהר לא התרשם מתנופת הפיתוח של הכיבוש: "כל מה שתיקנו", חרץ, "לא תיקנו אלא לצורך עצמן: תיקנו שווקין – להושיב בהן זונות; מרחצאות – לעדן בהן עצמן; גשרים – ליטול מהן מכס". הציוץ החתרני הזה התברר כיקר במיוחד. חופש הביטוי לא היה באופנה, ורשב"י ריצה 13 שנה במערה בתנאים איומים שבג"ץ לא היה מאשר. אלא שאת הלימון הוא הפך ללימונדה. שנות הלימוד, המדיטציה והסבל הפכו אותו לדמות מיתולוגית שמושכת בשנים ללא קורונה קרוב למיליון מבקרים לציון הקבר המזוהה איתו.
ברבות השנים נוצר פער בין דמותו של רשב"י ובין המתיימרים להמשיכה. לא רק שהביקורת הנוקבת שמתח על השלטון לא הופנמה, היא אף הפכה בימינו למערכת ההפעלה, שלא לומר סוד הכוח של המפלגות החרדיות. הם חלק מכל ממשלה מפני שהם השותפים הזולים ביותר מבחינה פוליטית, ולכן נתניהו מחויב להם. גם כשהם מבקשים משרדים עם השפעה ארצית כמו שיכון או בריאות, המוטיבציה היא "לצורך עצמן". מלבד תקציבי המוסדות, מצוקת הדיור והממשק עם מערכת הבריאות הם אינטרס עליון של הציבור החרדי. בסוף, את רוב הדרישות שלהם אפשר לכמת בכסף, וכסף הוא התמורה הזולה ביותר במערכת הפוליטית. דרישותיהם בתחום המדיניות הציבורית מצומצמות למדי, בעיקר מניעת גיוס בחורי ישיבות.
בימינה, לעומת זאת, נתניהו מתעלל פשוט משום שאין סיבה שלא. ימינה תהיה בקואליציה גם אם תשב באופוזיציה, ולעולם לא תילחם באמת בנתניהו. עם זאת, ימינה היא המפלגה היחידה בימין שמאתגרת את נתניהו בסוגיית המדיניות הציבורית. ריסון מערכת המשפט, פיתוח ההתיישבות וחיזוק המעמד המשפטי של יו"ש (שהתפתח לתוכנית הריבונות) – הם רק דוגמאות לסוגיות שהציונות הדתית דחפה והליכוד אימץ אחרי שנים של ישיבה על הגדר. בשנים האחרונות לא ראינו חבר ליכוד שדוחף ברצינות שינוי במדיניות ציבורית שאינו מוסכם על ראש הממשלה.
בנוסף, בנט וסמוטריץ' הוכיחו עצמם כשרים הנמרצים והאפקטיביים ביותר במשבר הקורונה. רוב משאביהם לא הופנו 'לצורך עצמן', כלומר לאינטרסים של הציונות הדתית, אלא לכלל החברה. בתודעתה הפנימית, הציונות הדתית היא המגזר הכי לא מגזרי. זהו סוד הכוח שלה, אבל זוהי גם החולשה הגדולה שלה. אחוז עצום מהסרוגים לא מבין שכדי לקדם את ערכיו בחברה הישראלית הוא צריך ייצוג פוליטי ממוקד וחזק. שבשביל להיות על־מגזרי, צריך כוח מגזרי. בניגוד לחרדים, הממקדים את האלקטורט שלהם לקרן לייזר פוליטית צרה ויעילה, הסרוגים גם שופכים פתקים לבטלה לכל עבר, וגם מתקשים להתנהל במפלגה התפורה מארבעה רסיסי סיעות. עם שישה מנדטים אפשר אולי ללכת למכולת, אבל לא די בזה כדי להיכנס לקבינט. נכון לשעת כתיבת השורות טרם נמצאה לימינה דרך לקואליציה, אבל גם אם תיאלץ להישאר בחוץ – אולי מוטב כך.
ביצי הזהב המסנוורות
"אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר… וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה, מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵ־ל אָרִים כִּסְאִי… אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר" (ישעיהו יד).
דמותו המיתולוגית של הילל בן שחר, ששאף לעלות לשמיים ולהפוך לאל וסופו שנפל למעמקי השאול, שימשה השראה לשורה של טקסטים קדומים. ממשל התוכחה למלך בבל של ישעיהו, ועד דמותו של לוציפר במיתולוגיה הנוצרית. בפסיכולוגיה זהו דימוי להצלחה מהירה מדי היוצרת אינפלציה נפשית ועלולה להוביל להתרסקות.
פסק הדין שניתן השבוע על גומא אגייאר ז"ל מזכיר את הטרגדיה הזאת. אגייאר נולד בברזיל למשפחה יהודית מתבוללת, גדל כנוצרי אוונגליסט וחזר לחיק היהדות בעקבות פגישה משמעותית עם רב. עם דודו תומס קפלן הוא הקים את חברת ליאור אנרג'י, שמצאה מצבור עצום של גז טבעי ונפט בטקסס ונמכרה ב־2.5 מיליארד דולר. הוא הגיע ארצה והפך לפילנתרופ נדיב במיוחד. פה 8 מיליון דולר לארגון נפש בנפש, שם רכישת הפועל ירושלים, אולם מי שהצליחו להתקרב אליו במיוחד היו אנשי חב"ד.
אגייאר רכש שני נכסים יוקרתיים מול הכותל והר הבית. לרבי מלובביץ' היה חזון: הואיל ומשכנו בברוקלין הוא מקור השראת השכינה ליהודים בעולם, כאשר בית המקדש השלישי ירד משמיים הוא יתאחד עם הבית בשדרות איסטרן פארקווי 770 וידלג להר הבית. אגייאר חשב לקדם את החזון באמצעות הפיכת שני הנכסים, למעין העתק לבית הרבי תחת השם Western Parkway 770. הוא שכר אדריכל והכריז על הקמת קרן בסך 7 מיליוני דולר לקידום המיזם.
הארגונים והעסקנים שהסתנוורו מביצי הזהב של התרנגולת לא הוטרדו מסימני האזהרה: קצב שריפת המזומנים שאיים להוביל לפשיטת רגל; תביעת הענק שהגיש נגדו דודו ושותפו לשעבר, שבה טען כי אחיינו לוקה ב"שיגעון גדלות וחושב שהוא המשיח"; הצהרות תמוהות ששחרר על כך שביקר כביכול את גלעד שליט בשביו; ומצבי רוח קיצוניים שהובילו אותו לאשפוז כפוי. ביוני 2012 עלה אגייאר על יאכטה בחופי פלורידה ונעלם. כעבור כמה שנים הוכרז כמת.
צעירי אגודת חב"ד, שביקשו לקבל חזקה בנכסיו ששווים מוערך ב־15 מיליון דולר, נפלו השבוע על הפרטים הקטנים: סעיף 5א בחוק המתנה קובע שהתחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב. במישור העקרוני יותר, כתבה השופטת ענת זינגר: "בשולי הדברים אפנה לאמור בספר ישעיהו: 'גר יתום ואלמנה לא תעשוקו'. לעשוק משמעו להחזיק ברשותך רכוש אחר שלא כדין. הדירות היו של המנוח עד יום מותו. ממילא זכאים יורשיו לחלקם בדירות, ובמיוחד היתומים שהשאיר ואלמנתו. הניסיון לנכס רכוש זה לאחרים… עולה כדי עושק. תנועת חב"ד ידועה במעשיה הטובים ובתרומתה לכלל. בטוחה אני כי זו תמשיך במעשיה אלו, גם ללא מרכז המנציח את בית מדרשו של הרבי מול הכותל המערבי, וגם ללא שאגב חתירה למטרה זו ייגרם עושק של היתומים שהשאיר המנוח ושל אלמנתו". זינגר חייבה את אנשי חב"ד לשלם לארנון הראל, עורך הדין של העיזבון, שכר טרחה גבוה במיוחד בסך 300 אלף שקל, לא כולל הוצאות משפט.
אקלים בעייתי
21 שנים שימש הרב יצחק ארזי ראש מחלקת הייבוא ברבנות הראשית, תפקיד בעל השפעה עצומה. הוא היה המוסמך היחיד לחתום על אישורי כשרות ליבואני המזון. השבוע הוגש נגדו כתב אישום חמור בגין פרשיות שוחד. על פי הנטען הוא פנה ליבואנים והציע להם מסלול וי־איי־פי, בתמורה ל'תרומות' ששולשלו לידיו במזומן או במצרכים.
המונופול על הכשרות הולך ונשמט מידי הרבנות, ולא בשל מדיניות הלכתית מחמירה או מקילה מדי. הסיבה היא האקלים שמאפשר לדמויות כמו ארזי לשגשג שנים רבות. ישראלים רבים חשים שבאזורים מסוימים הדת חדלה לתווך בין האדם לא־לוהיו והפכה לעסק פרטי של מקורבים.
