מי יכול להבטיח שההחלטות מתקבלות באופן המקצועי ביותר?

אינני מומחה לאפידמיולוגיה. גם לא לכלכלה. ודאי שאין לי את המידע הדרוש לקבלת החלטות בשעת משבר ואין לי את הידע לנתח את כל הנתונים מהסיבה הפשוטה שאין לי את כל הנתונים. אני לא איתמר גרוטו, משה בר סימן טוב, סיגל סידצקי ואפילו לא גבי ברבש, שלא לומר שר הבריאות ליצמן בכבודו ובעצמו. אין לי את היומרה של ערד ניר או נדב אייל לדעת הכל או את הרהב של רינה מצליח ודנה וייס שמתנהגות כאילו הן יודעות הכל טוב מכולם. אין לי אלא מה שעיניי קוראות בעיתונים וצופות בערוצי הטלוויזיה, אוזניי שומעות ברדיו ומוחי המבולבל מנסה לקלוט מבליל הריאיונות, האזהרות, התחזיות וההבטחות.

אני, כמו כל עם ישראל, אזרח טוב ונאמן שרוצה להאמין שהממשלה עושה הכל, אבל ממש הכל, כדי להיטיב עמנו בשעה הקשה הזו. כולנו רואים את מה שקורה במעצמות העשירות והמפותחות, ונדים בראשנו איך השכילה ממשלתנו הזמנית לנווט ולהוליך אותנו בדרך שבה מצבנו טוב לעין ערוך מהן. כולנו מצייתים כמעט לאין עוררין להוראות להסתגר בבתים, לחגוג סדר פסח לבד, לאכול מופלטות אשכנזיות תוצרת בית, לצאת לחל"ת, להיות מפוטרים מהעבודה, לאבד את חסכונותינו ואולי את עתידנו.

כי הממשלה יודעת מה שהיא עושה וביחד ננצח את הקורונה. לא לפני שנשכח איך נראים כבישי ארצנו, יערותיה והפארקים שלה או איך נראית קריאת התורה בציבור. גם לא לפני שנעלה 15 ק"ג ונאבד את כושר ההליכה או השחייה לגמרי, ונברר כתובת של איזה פסיכולוג טוב. איך כתבה לי אחת ממכרותיי? אומרים שבקורונה מאבדים את חוש הטעם. אני הולכת לבדוק זאת כל חצי שעה…

ואז אני שומע את פרופ' יצחק בן ישראל, יו"ר סוכנות החלל וראש מרכז הסייבר הלאומי, קובע שאני בעצם בפאניקה, כי המגפה תדעך בעוד שבועיים שלושה מקסימום. אני שומע גם את יורם לס ואיתמר גרוטו, האחד מנהל בפועל את מערכת הבריאות והאחד עשה זאת בעבר, והם משתלחים זה בזה. ההוא טוען שאנו עוברים שטיפת מוח שבה אנו מקבלים על עצמנו עוצר שלא נראה כמוהו מימי המנדט הבריטי, וההוא מכריז שיש להדיר את יריבו מראיונות באמצעי התקשורת. אז למי להאמין?

לכן אני מבקש מכל מי שיכול להאיר את עיניי לענות לי על כמה שאלות ספורות ולו רק כדי שנפשי תמצא מנוח:

מי יכול להפיג את חששי שההחלטות לא מתקבלות באמת באופן המקצועי ביותר וכי יש מאחוריהן יש הרבה פוליטיקה ומשחקי שליטה ההולכים וגוברים באופן אקספוננציאלי?

למשל, מהו הדגם שעל פיו קבעו המומחים דלעיל שיהיו לנו 20 אלף מתים?  פרופ' בן ישראל מציג לנו דגם שונה ב-180 מעלות למה שראשי המשרד מציגים. אבל מה הוא מבין? מיד נמצא מי שתוקפים אותו ומציגים אותו ככלי ריק וחסר הבנה מינימלית.

איך זה שמשרד הבריאות הזהיר אותנו עוד מימי הקורונה בסין כי אוכלוסיית המבוגרים היא הפגיעה ביותר, ובכל זאת לא נערך ולו במקצת לבצע בדיקות ולתכנן מדיניות בידוד ואיתור בבתי האבות בישראל, תוך הזנחה פושעת שהביאה למותם המיותר של קשישים וקשישות רבים, אחרי שהיו סגורים במושבי הזקנים שלהם שהפכו לגטו סגור, מסוגר ומדגרת נגיפים בעצימות גבוהה?

איך זה שהיועצת המשפטית של משרד הבריאות מחליטה שלא להעביר לידי ראשי הערים, שמי מהם מכיר טוב יותר את אוכלוסייתם, את שמות הנדבקים כדי שיוכלו לאתר, למפות, לבודד ולקבוע אזורים פגיעים יותר בעיר, רק מהסיבה הטהרנית של שמירת "זכויות הפרטיות"? האם בשם אותה זכות, שאיש לא מעלה על הדעת שעקיפתה תנוצל לרעה, מטילים סגר על ערים שלמות במקום לאתר את השכונות או האזורים המסוכנים יותר? האם בשם אותה זכות נגזר על שכניהם של אותם אנשים לחלות או אפילו למות? הבעיה היא שאי אפשר גם לפנות לבג"צ כי הרי לא ניתן לצפות להחלטה ראויה ונכונה גם מבג"צ שלנו הטהרני לא פחות.

מדוע מנע משרד הבריאות במשך שבועות ארוכים את הגדלת הבדיקות בתירוצים שונים? מדוע החזיק קרוב לחזה את הרשות לבצע בדיקות ולא אפשר למכון וייצמן או לקופות החולים לעשות זאת בהיקף רחב? אז בתחילה היו חסרים מטושים, ואחר כך חומר ריאגנטי, השד יודע מה זה, וגם כאשר המוסד (!) השיג את החסר, ראשי המשרד טענו שזה לא מתאים. מה? מי? למה? לא הסבירו. הם יודעים טוב מכולם.

ואם באמת כל כך הרבה חומרים חסרים, מדוע לא אפשרו לצה"ל לבצע את הרכש? הרי לצבא יש את קשרי הסחר ומקורות האספקה הטובים ביותר בישראל מכל העולם.

מדוע לקח כל כך הרבה זמן להכשיר מעבדות נוספות על השתיים שפעלו בתחילת הדרך ומדוע לא נערך המשרד לכך מבעוד יום?

איך קרה שעשרת אלפים בדיקות פשוט סתם כך נעלמו, הלכו לאיבוד?

ואם אין די בדיקות ודי מעבדות, הרי שהנתונים שבהם הלעיטו אותנו ואולי עדיין מלעיטים, הם פשוט פייק ניוז. הם ממש מזכירים לי את תוצאות המדגמים בטלוויזיה בליל הבחירות. השאלה היא עד כמה  רחוקים הם מתוצאות האמת? לא נדע.

ואולי בבית הנשיא, במעון בלפור, בביתו של ליברמן ובבית הכנסת של ליצמן ידעו משהו שאנחנו לא יודעים, והרשו לעצמם להפר את התקנות שהם עצמם תיקנו?

ואם כך, מה נותן להם את המדד להבחין שעכשיו, בדיוק הזמן, להתחיל להקל בסגר? האם יכול להיות שנגיף הקורונה הוא יהודי שומר חגים ומועדות, יודע שחג הפסח כבר מאחורינו ומכין עצמו לחזל"ש? או שמא ישראלי טיפוסי הוא הדוגל באמירה "אחרי החגים"?

אחזור שוב: בהחלט יכול להיות שהתירוצים נכונים ואמיתיים, השיקולים נכונים וההחלטות ראויות,  אבל כדי לשכנע את הציבור היה צריך הרבה יותר מהפוקר-פייס של בר סימן טוב או מהגרפיקה האומנותית של ברבש.