היושב במרומים, אני חייב שאלה: מה הקטע עם לדפוק לי את הסדר? לפני שנתיים אבא שלי נפטר שבועיים לפני פסח, וזה ללא ספק היה ליל הסדר הגרוע בחיי; בשנה שעברה ניהלתי בפעם הראשונה את הסדר בחיק משפחתי, והסדר היה כיף ומהנה אך מגומגם מבחינתי, על אף הניסיון להתקרב ליכולותיו של אבי: לא הייתה חלוקת הקראה נכונה בין המשתתפים, היו טעויות רבות בניגון, ואשכרה נרשמו פדיחות בשלב החבאת האפיקומן. השנה הגעתי מוכן, חזרתי על הניגון, חילקתי מראש מי יקריא מה, תרגלתי עם הקטנים החבאת אפיקומן. ואז הגיעה הקורונה, ועמה הידיעה שאת הסדר הזה נעשה בחיק המשפחה הגרעינית. בעפולה, אזהרת בדיחה שחוקה, כל משפחה היא גרעינית.
אז מה נשתנה הלילה הזה? בסדר הזה אף אחד לא יקטר שהוא צריך להחזיר את סבתא הביתה (הומור של חילונים, תרגיעו). להפך, נראה לי שהרבה יהיו שמחים לשלם לא מעט כדי שסבתא תחגוג איתם.
אז מה נשתנה הלילה הזה? בסדר הזה אני אחגוג רק עם שירן ושלושת ילדיי, שמאבדים ריכוז אחרי חמש דקות גם כשמוקרן מולם סרט טלוויזיה עם דרקונים, מכשפות ועוד דרקונים. לך תשאיר אותם מרוכזים כשהגיבור של הסרט הוא רבי טרפון.
אז מה נשתנה הלילה הזה? בניגוד למסורת עתיקת היומין של סבתא יולה והגפילטע המכונן שלה, השנה את הגפילטע תכין שירן, נצר לשושלת עתיקה של משפחה מרוקאית ובולגרית שמבחינתה גפילטע זה החומר שבין המרצפות. ולא, מאמי, למרות החמידות שבשאלה, אין דבר כזה גפילטע ברוטב אדום.
הם לפחות יצאו
אז מה נשתנה הלילה הזה? תמיד צחקתי על משפחות אשכנזיות שבהן יש נטייה לנכדים "להתעכב", ולכן הילד הכי קטן בן ה־35 קורא את הקושיות. ובכן, הקטנים שלי רק בני ארבע וחצי ושנתיים וחצי, אז אני כבר מתרגל את המה נשתנה שלי.
אז מה נשתנה הלילה הזה? אני זוכר איך הייתי קם בכל בוקר אחרי הסדר ורואה את הכוס של אליהו חצי ריקה – ואז אבא שלי היה דופק הצגה וטוען שאליהו שתה את היין ולא הוא. היינו מפקפקים ביכולות המשחק שלו אבל נראה לי שעד גיל 18 עדיין חצי האמנתי לו. והשנה, אלפי ילדים בישראל ישאלו את אבא שלהם אם אליהו הגיע, הוא ישיב להם שכן, והם יאמרו שהם מקווים שהוא שם כפפה ומרח את הכוס בקצת אלכוג'ל.
אז מה נשתנה הלילה הזה? שהשנה ייערכו בארץ ישראל הכי הרבה סדרים מיום הקמתה, אך הפעם יהיו הסדרים קטנים הרבה יותר מהנהוג. זה אמנם מבאס ברמה המשפחתית אך נחמד מאוד ברמה האסתטית. אני חלילה לא מפחית מהיופי של בני ישראל, אבל סוף־סוף סביב השולחן יהיו רק כיסאות מאותו סוג. ועדיין, אני בטוח שגם בסדרים של ארבעה־חמישה־שישה אנשים יהיו 12 סוגי הגדות.
אז מה נשתנה הלילה הזה? שעם כל הכבוד לסבל של עם ישראל במצרים, השנה ייתכן שהסיפור המטורף הזה פחות ירשים אותנו. עם כל הכבוד לעם ישראל, יצאתם לטיול ממצרים, אנחנו לא יצאנו מהבית כבר שבועיים.
אז מה נשתנה הלילה הזה? נראה לי שזו הפעם הראשונה שבסדר פסח כל אחד ידע איפה הוא יושב. הפעם לא יהיה הרגע המביך הזה, שנשאר לך מקום בקצה אחד של השולחן ולאשתך מקום בקצה האחר, והיא מתבאסת ואתה אומר "בכיף".
אז מה נשתנה הלילה הזה? שאף אחד לא יספר את הבדיחה הנדושה על "למה אוכלים בליל הסדר ביצה במי מלח", כי עם כל הכבוד לא צוחקים על מוצר יוקרתי כל כך.
אז מה נשתנה הלילה הזה? שהוא יהיה קצת עצוב, כי אמא לבד בבית, והנכדים מולי שרים ומחייכים אבל אני יודע שאיפשהו יש סבים וסבתות ששרים מה נשתנה בעצב, כי מה שנשתנה זה שהנכדים שלהם לא איתם.
אז מה נשתנה הלילה הזה? שעל ארבעה בנים דיברה התורה, אבל שיעמדו במרחק של שני מטר זה מזה.
לא לחפף בטרנינג
אז מה נשתנה הלילה הזה? שכל עוד אבא שלי היה בחיים, אני מודה, הייתי מחפף. לפעמים בחלק השני של ההגדה הייתי פורש עם בן דוד שלי אביתר למרפסת, לדבר קצת, וחוזר רק לשירים. הפעם, דווקא בגלל הרוח הרעה שמפזרים פה אנשים עם מיקרופונים על אנשים עם שטריימלים, אני מתכוון לדקדק ולקיים את הסדר מראשיתו ועד תומו. בלי הנחות. כי אם יש משהו שמקרב אותי למסורת, זה כשאני שומע כל כך הרבה בוז לאנשים תמימים שמקיימים אותה. בעיקר כשחלק גדול מהביקורת לא קשור בכלל לקורונה, אלא לשנאה נטו.
אז מה נשתנה הלילה הזה? שאל הגעגוע הגדול לאבא, שמתעצם לאללה בערב הזה שהיה לגמרי שלו, יצטרף השנה גם געגוע לאמא. מוזר ומפחיד. לפחות כבר קבענו איתה שיחת זום ל"עבדים היינו".
אז מה נשתנה הלילה הזה? שהאירוניה תחגוג בו. כבר שנה שהמילה הכי שחוקה בשפה העברית היא "אחדות", והנה, את החג שבו הפכנו לעם נחגוג הכי בנפרד שאפשר. ועוד לא אמרתי מילה על "חירות".
אז מה נשתנה הלילה הזה? שאם עד השנה נהגתי ללבוש מכופתרת ומכנס חתיכי כדי שדודה רוחמה והאורחים של אמא לא יביאו מבט עקום על ההוא שבא עם טרנינג לסדר, הפעם אני הולך ללבוש מכופתרת כדי שתאומים בני שנתיים ומשהו וילד בן עוד מעט חמש יבינו שזה יום מיוחד, ולא עוד אחד מהימים האלה שהם בבית.
אז מה נשתנה הלילה הזה? שהילדים שלי חולים על זה שאני שם מסכה לפני שאני יוצא לעבודה, והם דורשים ממני לשים אותה גם כשאני איתם בבית. אני כבר קולט איך אני עומד לשיר את חד גדיא במראה של רשע גנרי מסרט באטמן.
אז מה נשתנה הלילה הזה? שכשנקרא על רבי אליעזר, ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון, נקווה שרינה מצליח לא מתקשרת למשטרה לדווח על כמה רבנים שמסכנים את כולנו כמו "רוב החרדים".
אז מה נשתנה הלילה הזה? הכול. מי ייתן, שאת הסדר הבא נערוך כולם יחד, ונסתלבט על הסדר המוזר בשנה שעברה שבו הייתה המחלה הזאת, נו, איך קוראים לה, קורונה.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
