השבת שעברה יכולה הייתה להיות פחות דרמטית: אילו ישראל הייתה מסתפקת בהפלת המל"ט האיראני, כולל צילומים ומסיבת עיתונאים רבת־משתתפים, היה נחסך יום הקרב הישיר הראשון אי־פעם בין איראן לישראל.
אלא שהדברים, כידוע, התגלגלו אחרת, וכללו תקדימים נוספים: הפלה של מטוס קרב 'סופה', וסגירה של נמל התעופה בן־גוריון. אמנם רק לכמה דקות, אבל סגירה מוחלטת.
אותו יום קרב הותיר אחריו לא מעט שאלות באשר למה שעוד יתפתח מול איראן, ולא לכולן יש תשובות מלאות.
1. האם ההחלטה בעלת המשמעות האסטרטגית לתקוף באופן ישיר מטרה איראנית, ובהמשך חלק ניכר ממערך הנ"מ הסורי כתגובה להפלת המטוס הישראלי, תוכננה מראש ואושרה על ידי הקבינט המדיני־ביטחוני?
בנוגע לתקיפה של קרון המל"ט האיראני, אי־שם מצפון לדמשק, קשה לדעת. המתיחות עם איראן עקב התבססותה בשטח סוריה לא התחילה בשבת האחרונה, ויש להניח שתרחישים שונים נלקחו מראש בחשבון. גם תרחיש כזה.
בנוגע למתקפה הנרחבת על מערך הנ"מ הסורי – התגלגלות האירועים הייתה מהירה מאוד. רק אחרי שנודע על הפלת מטוס ה'סופה', התכנסו בקריה ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן, עם צמרת צה"ל. כולם ישבו יחד בבור וקיבלו החלטה לנצל את ההזדמנות של הפלת המטוס לתקוף 12 מטרות סוריות שנחשבות אסטרטגיות.
2. למה לתקוף מטרות איראניות בסוריה ולא להעניש את איראן על אדמתה?
נראה כי ישראל פועלת כעת במסגרת כללי משחק שנוחים מאוד לאיראנים: הם פתחו חזית ישירה מול ישראל, ממש מעבר לגבולה, ושלחו כלי טיס לשטחה, וזאת בלי להסתכן בתגובה באיראן עצמה. אם המצב מול איראן ימשיך להידרדר, ישראל תצטרך לשקול כללים חדשים, אחרת תתקשה להשיג הרתעה אפקטיבית מול האיראנים.
3. מדוע הותקף קרון המל"ט האיראני באמצעות מטוסי קרב ולא בטיל מדויק מרחוק?
במשך עשרות שנים שמר חיל האוויר על המונופול של תקיפות בעומק, מתוך תפיסה שיש לו חופש פעולה מוחלט. בינתיים צה"ל לא הצטייד בטילים יבשתיים בעלי דיוק מוחלט לטווחים שמעל עשרות קילומטרים, אף כי התעשיות הישראליות מכרו אמצעים כאלה למדינות שונות בעולם. רק באיחור משמעותי החל צה"ל לשפר את יכולותיו בתחום הזה, אלא שתקיפת מטרת עומק היא עדיין ב'מנדט' הבלעדי של חיל האוויר.
4. האם הפלת מטוס ה'סופה' נובעת משאננות, כשל טכני או כשל מקצועי?
כנראה משילוב של כל הגורמים. איום הטילים הרוסיים המופעלים בידי חיילים סורים מוכר היטב לחיל האוויר (שיגור טיל ראשון לעבר מטוס ישראלי בגיחה מעל סוריה נחשף לראשונה בטור זה לפני שנה וחצי). למרות זאת, נראה כי הטייסים הסתמכו יותר מדי על מערכות הלוחמה האלקטרוניות (ל"א) שימנעו פגיעה בהם.
יש להניח כי מיטב המוחות בחיל האוויר ובתעשיות הביטחוניות מנסים כעת להבין כיצד בדיוק קרה שהמערכות הללו לא נטרלו טיל מיושן מתוצרת רוסיה ולא מנעו פגיעה במטוס שעלותו – כולל המערכות שמותקנות עליו – היא יותר מחצי מיליארד שקלים.
סביר שהטייסים היו יכולים לטוס בגובה מסוכן פחות (קשה יותר לפגוע במטוסים מנמיכי טוס מאשר במטוס בגובה רב), או להגיב טוב יותר לנוכח המטח על ה'מבנה' (רביעייה) שכלל יותר מ־20 טילים, כנראה SA5 ו־SA17.
ועם זאת, הקושי העיקרי היה כנראה להתמודד עם המטח האינטנסיבי. ירי של טילים רבים בבת אחת מכונה בשפה המקצועית Salvo. גם חמאס שיגר במהלך 'צוק איתן' לא פחות מ־30 רקטות בבת־אחת, כדי לאתגר את מערכות המכ"ם של 'כיפת ברזל'. ייתכן כי ההנחה היא שבמצב של רוויה, המערכות האלקטרוניות יפספסו טיל או שניים.
5. האם חיל האוויר השמיד את סוללת הנ"מ שהפילה את המטוס?
ספק רב. משום מה, חיל האוויר לא פרסם צילומים המעידים על תוצאות התקיפה הזאת, כמו תקיפת קרון המל"ט למשל. יכול מאוד להיות שחלק מהמטרות שהותקפו הן מטרות־דמה (שיטה רוסית מקובלת מאוד). בכל מקרה, סוללות ה־SA17 הן קטנות, ניידות וחמקמקות.
6. למה סגרו את נתב"ג בשבת בבוקר?
ההנחיה לסגירת שדה התעופה הלאומי הגיעה מצה"ל בעת מטח הטילים שהביא להפלת המטוס. בצה"ל כנראה חששו מ'התקדים האוקראיני' מלפני כמה שנים, שבו טיל ששוגר לעבר מטוס צבאי רוסי הפיל בשוגג מטוס נוסעים מלזי.
7. האם ישראל מנסה למנוע את התבססות איראן בסוריה רק באמצעים צבאיים?
ממש לא. המערכה הצבאית מלווה במערכה מדינית, ממוסקבה ועד וושינגטון. הבעיה הגדולה היא שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, השליט האמיתי בסוריה שאחרי מלחמת האזרחים חושב קודם כול על פוטין ועל רוסיה, ולא על האינטרסים של ישראל.
8. האם שיא המתיחות כבר מאחורינו?
לא. שר הביטחון אביגדור ליברמן אמר בכמה פורומים כי הסיבוב הישיר הבא מול איראן הוא רק עניין של זמן, שכן גם האיראנים וגם אנחנו נחושים בעמדות מנוגדות. הנחישות האיראנית לקדם את ענייניה הצבאיים (והכלכליים) בסוריה היא מוחלטת, כך שנראה כי ליברמן צודק.
