תוכנית טראמפ אינה הצעה להסכם שלום המונחת בפני שני הצדדים בצפייה שיקבלוה; היא גם לא תוכנית שלום במובן השגור של המושג; נכון יותר להגדירה כתוכנית פעולה או מפת דרכים. כך או כך, היא משנה את המציאות בעצם פרסומה, ותעשה זאת באופן מובהק הרבה יותר עם תחילת הגשמתה. היא תתברר כקפיצה קוואנטית בתהליך התחייה הישראלית.
צריך כוח דמיון מפותח, במובן החיובי של המושג, כדי לשער מה תהיה השפעתה של החלת הריבונות הישראלית, ואפילו רק בחלק משטחי C. כיצד ישנה הדבר את המערכת הפוליטית הישראלית מיסודה, ויוריד מסדר היום עמדות ואידאולוגיות שהורגלנו להן זה חמישים שנה. כיצד הדבר יפגע פסיכולוגית בטענת הלאומיות הפלסטינית השקרית, יוציא את הרוח ממפרשיה ואף ימוטט אותה מיסודה, כי הרי לא הייאוש הוא הגורם לטרור אלא התקווה. כיצד מאות אלפי ערבים היושבים ביהודה ושומרון יעזו להתחיל להביע את רצונם האמיתי להשתחרר מעולה המושחת של הרשות הפלסטינית ולקבל על עצמם את הריבונות הישראלית בהשלמה מהולה בלא מעט שמחה. כיצד היא תביא לא להגשמתו של רעיון המדינה הפלסטינית, אלא לקבורתו. כיצד החלת הריבונות רק בחלקים מסוימים ביו"ש תביא בהכרח ומעצם מהותה דינמיקה היסטורית של החלת הריבונות עד נהר הירדן. כל אלה עוד לוטים בערפל ויתבהרו רק עם תחילת התהליכים.
אבל לפחות דבר אחד ברור כבר היום, והוא השפעתה המכריעה של תוכנית טראמפ על משבר הדיור בישראל. יוקר הדיור הוא בין השאר תוצאותיה של הבירוקרטיה הישראלית הידועה לשמצה, אבל הסיבה העיקרית למשבר הדיור פשוטה הרבה יותר: כבר חמישים שנה שהשמאל הישראלי קושר את ידי החברה ולא נותן לה להתפתח גיאוגרפית וטריטוריאלית באופן טבעי. מאז מלחמת ששת הימים גדל מספר תושבי המדינה כמעט פי ארבעה, אבל השטח להתפתחות, בין גדרה לחדרה, נותר בעינו.
עד 1967 יכלו אבותינו לרכוש דירה משכר עבודתם לא רק כי חיו חיים צנועים הרבה יותר מאיתנו ונהגו לחסוך. הסיבה העיקרית היא שהיה מרחב להתפתח ולבנות בו באופן טבעי. אבל מאז מלחמת ששת הימים הפכו השטחים המשוחררים לכבושים, והבנייה וההתיישבות בהם הפכו לטאבו. בהתחלה נבע הדבר מהיסוסם של מנהיגי המדינה המפא"יניקים, שאיבדו כבר אז את תנופת חלוציותם, נחישותם והעזתם, אבל בהמשך הפך הטאבו על "השטחים הכבושים" לציפור נפשו האידאולוגית של השמאל בישראל. בדיוק כפי שעשה השמאל הישראלי במשך עשור שלם לתגליות הגז שלנו, כשתקע מקלות בגלגלים ולא אפשר לחברה הישראלית להוציא את הגז מקרקע הים, כך הוא עיכב את ההתפתחות הגיאוגרפית הטבעית של ישראל במשך חמישים שנה, והפך את היכולת של זוג צעיר בישראל לרכוש לעצמו דירה לחלום הולך ומתרחק.
עכשיו כל זה עומד להסתיים. החלת הריבונות ביו"ש תפתח מרחבים חדשים לבנייה, אכלוס והתיישבות, וכל זה במרחק יריקה מגוש דן. עם מערכת כבישים מודרנית יוכלו עוד מאות אלפים ואף מיליונים לבנות להם בית פרטי צנוע, במחיר סביר, במרחק כחצי שעת נסיעה מלב הארץ. כך גם באשר לעוטף ירושלים.
יכול להיות ששוק הנדל"ן עדיין חושש שלא נתניהו ינצח בבחירות אלא גנץ, ולא בטוח שתוכנית טראמפ תהפוך בתוך שנה למציאות. לכן עדיין איננו רואים תגובה בדמות ירידת מחירי הקרקעות והדירות במרכז הישן של הארץ. אבל זה יבוא, ותהיינה התפתחויות דרמטיות בשוק הנדל"ן והקרקעות במרחבי יו"ש ובארץ.
יתרה מזו, יש להביא בחשבון גם את גלי האנטישמיות באירופה ובארה"ב. גם מי שלא בטוח שהתגובה לאנטישמיות תהיה גלי עלייה שלא ידענו כמותם מאז עליית יהדות רוסיה מבין שנצטרך מקום כדי ליישב עשרות ומאות אלפי עולים.
עד היום לא העלו מפלגות הימין את הנושא במערכת הבחירות, אף שמשבר הדיור בישראל מדאיג כל אחד ואחת מאיתנו. בניגוד לכל הפתרונות המופרכים והמלאכותיים שהציעו בעבר שרים כמו לפיד וכחלון, כאן יש פתרון אמיתי שעונה לסיבה השורשית של המשבר. תוכנית טראמפ טובה ליהודים, וטובה גם לזוגות הצעירים. היא באמת הסיכוי היחיד שלהם להגשים את החלום הטבעי של בית פרטי וצנוע, עם גינה קטנה, וכל זה במרחק חצי שעת נסיעה מגוש דן או מירושלים.
