בסוף השבוע הבא יתפרסמו הסקרים האחרונים שלפני בחירות 2020 וכבר כעת ניתן לומר שהפתעות גדולות לא יהיו בהן. לא פרשת קלטות אשכנזי, לא שערוריית הממד החמישי ואף לא העימות שלא היה ולא יהיה ישנו באופן משמעותי את תמונת המצב. נראה כי הציבור מתחפר בעמדותיו ומשימת המתמודדים לשנע מנדטים מגוש לגוש היא קשה עד בלתי אפשרית.
אלא שמפה זו שמשדרים לנו הסוקרים לאורך כל מערכות הבחירות היא מפה מעוותת שאינה משקפת את המציאות. הם, כמובן, נוקטים את כל שיטות המדגם האופטימליות, מסננים ומשקללים את כל המדדים, אך כאשר הם מציגים לנו בסופו של התהליך את מפת המנדטים המתקבלת מכל שיטות החישוב והדגימה, האנליזה והסינתיזה, הם שוכחים להכניס לרשימה מפלגה אחת. ולתחושתי, היא לא רק שהמפלגה הזו עוברת את אחוז החסימה, אלא היא עשויה להיות המפלגה הגדולה ביותר.
מדובר במפלגת ה"לא יודע", שכינויה הרשמי "לא רוצה להשיב". כאשר מציגים לנו את המנדטים של כל הרשימות, גם אם משקללים את אלה שמסיבות שונות אינם מציינים בשמה של הרשימה שבה הם בוחרים, הם חוטאים למציאות שלפיה מספר מנדטים עצום טרם מצאו להם בית. הסוקרים מתקשים לסווג את הנסקרים שאינם מגלים מהי כוונת הצבעתם. יש שמעריכים ביותר מחמישים אחוז (!) את אלה שאינם בטוחים בהצבעתם. בכל הסקרים אנו מתבקשים לציין באיזו מידה אנו בטוחים שאכן נצביע למפלגה שעליה הצהרנו בשאלה הקודמת. הרוב נמצא כאן, אצל אלה שלא עונים 100%.
יש בהם אדישים, שלא מעניין אותם מאומה. "ההולכים לים" מכנים אותם במטות הבחירות. ויש את אלה שלא יבואו להצביע כמחאה על אזלת ידם של הפוליטיקאים הגוררים את מדינת ישראל למערכה שלישית, ואולי הם בטוחים שתהיה גם רביעית בקרוב. יש בהם המתלבטים שטרם החליטו. האם להצביע "רק לא ביבי" באמצעות פתק לכחול לבן או לעבודה-גשר-מרצ. או שמא המשותפת? גנץ מגמגם ולא בטוח, ועכשיו מי יודע מה ייצא מההקלטות של אשכנזי או מחקירת הממד החמישי. העבודה ואורלי לוי אמצו לחיקן שמאל קיצוני כהורוביץ והמשותפת מאכסנת בתוכה גם את הטרוריסטים של בל"ד. אז מה לעשות? איך נממש את "רק לא ביבי" באופן האופטימלי?
בימין, הדילמות מסובכות לא פחות. אם אנו רוצים את ביבי, הליכוד חייב להיות המפלגה הגדולה ביותר. אלא שגם אסור לשתות את ימינה, שהיחלשותה תסכן את הסיכוי לקבל גוש שיספיק להרכבת ממשלה. וביבי הולך למשפט ואיך ינהל את המדינה אבל הוא מוכשר ובעל יכולות מולטי-טסקיות נדירות. עצמה יהודית? לא יעברו את אחוז החסימה אבל אם כולם יגידו כך זה באמת יקרה, ואם לא נאמין לזה ונצביע, אז אולי בכל זאת הם יעברו? דילמה.
אולי ש"ס? אלה השתלטו על משרד הדתות והרבנות ודרעי הוא עבריין משוחרר ובכלל אבישי בן חיים כבר קבע שישראל השנייה מצביעה לביבי ומי אנחנו שנפריך את מסקנות הדוקטור? יהדות התורה? נכון שיש להם מטה ציוני דתי אבל קודם שיתחילו להגיד הלל ביום העצמאות ולשיר את התקווה, שגפני יפסיק להצהיר שהוא שמאלן בכנסים של "הארץ" ואחרי כן נאמין להם שהם אינם צבועים.
נשאר ליברמן. נו באמת? נכון באנו מרוסיה אבל עד מתי נסכים שיסווגו אותנו כ"רוסים" כשאנחנו כבר 30 שנה בארץ. אז נפלא שדא ליברמן הוא לשון מאזניים אבל מה הוא כבר עשה עם זה? מה הוא כבר עשה בכלל?
אז למי להצביע, לעזאזל?
פעם קראנו להם "קולות צפים". מה שצף הרבה זמן נפלט בסופו של דבר אל החוף. ברגע האמת, אלה שיגיעו לקלפי, ישימו משהו במעטפה. אולי פתק לבן, אולי כתובת מחאה ואולי פתק של רשימה שיתחרטו עליה שניה אחרי.
והם רבים מנשוא, אבל אנחנו לא זוכים לדעת כמה הם כי הסוקרים מתעלמים מהם, וזה העוול הגדול. הנתון הזה הוא משמעותי ועשוי לשחק תפקיד מרכזי בהחלטה של כל אחד ואחד מאיתנו. אם פעם הסקרים היו מציינים את אחוז ה"צפים", הרי שבמערכות הבחירות האחרונות הם נמנעים מזה, ובכך הם מעוותים עלינו את הכתובים. ההתעלמות יוצרת מצג שווא של מפלגה מובילה, במיוחד כשמדובר בהובלה במנדטים ספורים, ומייצרת מומנטום המשרת דווקא אותה. מפלגת ה"לא יודע" היא המאגר האלקטוראלי הגדול ביותר והיא זו שתכריע את מערכת הבחירות. רבותי הסוקרים, אנחנו רוצים לדעת כמה מנדטים היא מקבלת!
