נגיף הקורונה כבר אינו נחלת מקום נידח בסין. מקורו ככל הנראה באחד השווקים, בהתנהלות שהיא מן הסתם סינית טיפוסית, כזו שלא אימצה את כללי העולם המערבי. יותר מכך, גם תהליך השקיפות המתבקש כדי למנוע את התפשטות הנגיף לא התקיים, כי סין, כמו סין, למרות היותה ה"מרכז התעשייתי של העולם", טרם אימצה לעצמה את אמות המידה המתאימות לכך. הווירוס מתנהג כתלמיד זריז; תפקידו להסתגל לסביבה החדשה ולהדביק כמה שיותר בני אדם, וכך הוא עושה. אין לו גבולות. מאוד ייתכן שרגולציה מתאימה ואימוץ של קודים בסיסיים בחברה הסינית היו יכולים למנוע את התפרצות הנגיף, או לפחות את התפשטותו.
העולם והגלובליזציה מתפתחים בקצב אדיר, וגבולות ומרחקים בין מדינות אינם משמעותיים כבעבר. חו"ל מונגשת לנו במחירים שמעולם לא חלמנו עליהם, ונופש שם הפך למוצר עממי. החומות שהיו קיימות בין מדינות התפוררו, אבל הבדלי התרבויות, ההתייחסות לזכויות האדם, הרגולציות במדינות השונות ובכלל הצורה שבה מתנהל השלטון השתנו במעט, אם בכלל.
הגלובליזציה אינה מתחילה ומסתיימת בהיקפי הסחר האדירים שבין מדינות, אלא באימוץ של קודים בסיסיים ואחידים שעל המדינות המשתתפות בה לאמץ. אנחנו אוהבים את היקפי הסחר האדירים שבין ארצות הברית לסין, שמחים בסחורה הסינית הזולה שזמינה לנו, תוך התעלמות מהקודים התרבותיים הנהוגים שלהם, מקציר האיברים המתקיים שם ומהזלזול הבוטה בזכויות האדם. אנחנו קונים נעליים המיוצרות בחו"ל ומתעלמים מהעובדה שילדים מתחת לגיל עשר עוסקים בייצורם. תיירים ישראלים גודשים את הודו מתוך מחשבה שהודו היא מקום רוחני ורגוע, אבל לא מכירים את הקודים התרבותיים שלה, למשל את האופן שבו מתייחסים שם לנשים. אנחנו רוכשים טיסות קונקשן דרך מדינות שאמות המידה המוסריות והמשפטיות שלהן בעייתיות ביותר.
נעמה יששכר, מטיילת ישראלית שהפכה כלי שרת לקידום אינטרסים, מצאה את עצמה בליבה של סערה, מה שיכול מחר לקרות לכל אזרח. כולנו יכולים מחר להפוך בני ערובה בידי משטרים אפלים, כשכל אשמתנו היא שבחרנו את הקונקשן הלא נכון. ראש הממשלה נתניהו אכן דאג לשחרר את נעמה, אבל סיפק פתרון נקודתי. לא שמענו על הסכמה עקרונית בין מדינת ישראל לרוסיה על כך שאזרח ישראלי אחר לא יהפוך מחר גם כן לכלי שרת כדי לקדם אינטרס כזה או אחר. אזרח ישראלי שמבקר בחו"ל חושב "ישראלית" ולא תמיד מבין את חוקי המשחק המקומיים.
בשנת 1994 באו פערים תרבותיים לידי ביטוי כאשר בן למשפחת דיפלומטיים אמריקאיים בסינגפור נידון לעונש מלקות, נוהג שגור באותה מדינה. התערבות נשיא ארצות הברית דאז ביל קלינטון, לא מנעה את הוצאתו לפועל של העונש הפרימיטיבי, ונגרם משבר דיפלומטי ביחסים שבין ארצות הברית לסינגפור, שם טענו כי הענישה היא חלק מהתרבות ומסייעת לשמור על המדינה.
כולנו חשבנו שתמריצי הכלכלה ואמות המוסר השונות והקודים הבסיסיים שבין מדינות נעים במסלולים מקבילים ואין ביניהם כל קשר. דאגנו ליצור סטנדרטיזציה עולמית בהרבה תחומים, בעיקר בתחום הטכנולוגי. אם נאמר את המושג "גיליון אקסל" – בכל מקום בעולם יכירו אותו. השפה הבינלאומית הטכנית היטיבה רבות עם העולם והכלכלה, אבל לא חילחלה מספיק לתחום הפערים התרבותיים. אם נשאיר אותה בגבולות הטכניים בלבד הרי שקורונה ב' כבר בצנרת.
מגפת הקורונה באה להזכיר לנו כי עד שלא ניצור קודקס התנהגות מוסרית, משפטית, אתית, אנושית בסיסית בין המדינות השותפות לתהליך הגלובליזציה יהיה עלינו להתמודד עם הפערים הקיימים בין העולם המערבי, לבין אותו חלק של העולם שמתעכב לקבל על עצמו אמות מידה בסיסיות.
