תיק אליעזר ברלנד הוא מסוג התיקים המייאשים: מצד אחד ברור לכל בר דעת שהחצר הזו מתנהלת בצורה מטורללת, מעוולת, פוגענית ואלימה. ומצד שני, הכול "בהסכמה".
תצלומי המצלמה הנסתרת שהגיעו לידיה של הכתבת אריאלה שטרנבוך לפני מספר חודשים, בהם נראה ברלנד מפעיל לחץ רגשי כבד על אימה של חולה סופנית כדי לחלוב ממנה כספים, עוררו זעזוע ציבורי מוצדק. ה"רב" שהורשע בעבירות מין ביטא אדישות מוחלטת למצוקתה של אישה אומללה, וגרם לה להאמין שרק תשלום של אלפי שקלים יציל את ביתה ממוות בלתי נמנע. אך פה טמונה הבעיה: מותר לשאול מהי רמת חופש הבחירה של חולי סרטן ובני משפחותיהם, אבל במישור העובדתי הפשוט, כל פתי שמסר 5,000 שקל בתמורה לכדורי מנטוס, עשה זאת מתוך רצון חופשי.
סוגיית המס גם היא אינה פשוטה. מתנות ותרומות פטורים ממס, וכדי לחייב חצר על המיליונים הזורמים אליה צריך להוכיח "תמורה", כלומר שהכסף לא ניתן על ידי החסידים באופן התנדבותי כצדקה, אלא בעד תמורה בעלת אופי מסחרי כלשהו – ייעוץ, ריפוי או מוצר כלשהו. ישנם תקדימי פסיקה לחיובי מס שהוטלו על חצרות אדמו"רים (תיק אבוחצירה לדוגמה) אולם נטל הראיה המוטל על התביעה גבוה.
על פי מבחני הפסיקה העדכניים בדיני מיסים, המדינה תוכל לאשים את ברלנד וחבורתו בעבירות מס ואולי אף בסעיפי עושק ומרמה. אולם כדי שהתוצאה הסופית לא תהיה הסדר טיעון מצחיק עם מספר חודשי מאסר שיומרו בעבודות שירות, המדינה צריכה להתעקש להגדיר את החצר כארגון פשיעה.
חוק המאבק בארגוני פשיעה חוקק בשנת 2003 בעקבות חתימת ישראל על אמנת פלרמו, והוא מגדיר ארגון פשיעה כ"חבר בני אדם, מואגד או בלתי מואגד, שפועל בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת לעבירת עבירות". הפסיקה דקדקה בנוסח הזה כדי להבחין בין ארגוני פשיעה לסתם כנופיות. היא קבעה שארגון הוא מערכת היררכית עם דפוס פעולה חוזר המבצע עבירות באופן שיטתי. לארגון צריכה להיות התמחות בתחום מסוים או במספר תחומים. פרוטקשן לדוגמה. אגב, ארגון יכול להיכנס להגדרות החוק גם אם חלק מהפעילות שלו הינה חוקית למהדרין.
החוק החדש נתן כלים רבי עוצמה בידי רשויות האכיפה. הראשון הוא עבירת הסטטוס: מי שמוגדר כראש ארגון פשיעה, מנהל, מממן או יועץ בארגון, יכול לקבל עד 10 שנות מאסר גם אם הוא לא עבר בעצמו שום "עבירת מקור", כלומר עבירה מהסוג שהארגון מתמחה בה. סנקציה נוספת היא כפל ענישה על כל עבירת מקור. כך למשל, אם העונש הצמוד לעברת גניבה רגילה הוא שלוש שנים, על גניבה במסגרת ארגון פשיעה העונש יעמוד על שש שנים. הכלי השלישי והחשוב ביותר שמקנה החוק הוא סמכויות החילוט הנרחבות. לרשויות החוק יש סמכות חובה לחלט ולהחרים את כל הרכוש שנצבר בעבירות, או נכסים תמורתו. הסעיף הזה הוא סוד כוחו של החוק, שכן הוא מאפשר לרשויות לייבש כלכלית את הארגונים ולפגוע בהם באופן אנוש.
"אנחנו אנשים נורמטיביים", אמר הקמב"ץ של הקהילה היום ברדיו. ואנחנו שואלים, אם זו הנורמה איפה עוברת הסטייה? צילומי המשטרה מהמעצר היום בבוקר, כמו לא מעט אירועים אחרים שתועדו סביב החצר, מלמדים על כך שהאלימות היא לחם חוקם של חלק מהחסידים שם. מדובר בחצר שהפילה, מפילה ותפיל קרבנות רבים. רק שימוש בחוק דרקוני יכול לבער תופעה דרקונית.
