בשבוע שעבר התקיים בירושלים אחד האירועים המדיניים החשובים והגדולים ביותר בתולדות המדינה, שעה שעשרות ראשי מדינות מהעולם כולו הגיעו ליד ושם לציון "פורום השואה" במסגרת אירועי יום השואה הבינלאומי. אירוע היסטורי זה הוא הזדמנות טובה להיזכר בדרך שבה הבאנו לקיבוע יום השואה הבינלאומי לפני 15 שנים.
בשלהי 2004 יזם השגריר רוני אדם, באותה התקופה מנהל המחלקה לארגונים בינלאומיים במשרד החוץ (וכיום שגריר ישראל ברואנדה), הצעה לקיים מושב מיוחד בעצרת האו"ם לזיכרון השואה, במטרה לחזק את ההתמודדות עם תופעת הכחשת השואה והאנטישמיות הגוברת. היה מדובר ביוזמה חריגה, שכן עצרת האו"ם נחשבה (ובמידה רבה עדיין נחשבת) לפורום אנטי-ישראלי בשל הרכבו וכוחן של מדינות ערב והמדינות המוסלמיות שחברות בו.
באותה העת שירתי כיועץ מדיני בשגרירות ישראל באו"ם וביחד עם השגריר דני גילרמן, הבנו כי על מנת להעביר את ההחלטה נצטרך להגיע ל"מספר הזהב" של 96 מדינות שהן מחצית מהמדינות החברות ועוד אחת. לצורך כך ביקשנו מנציגי האיחוד האירופאי לכנס מפגש משותף להם ולארה"ב, רוסיה, קנדה ואוסטרליה, אשר בפעולה משותפת יוכלו להתגבר על ההתנגדויות ולהשיג את הרוב הדרוש.
התכנסנו במשרדי המשלחת האירופית בדיוק בנר הראשון של חנוכה. המארח פתח ואמר שלצערו הקבוצה הערבית מתנגדת ליוזמה ומכיוון שהנושא במחלוקת, הם לא רוצים עימות וחילוקי דעות בסוגית השואה, ולפיכך לא יתמכו ביזמה הישראלית. ללא האירופים לא היה סיכוי להעביר את ההחלטה.
זה היה רגע מעצב עבורי מבחינה מקצועית ואישית ולא יכולתי להרשות לעצמי להמשיך בשגרה הדיפלומטית הרגילה. חשתי שאני נשטף זעם. פניתי למארח ולדיפלומט הגרמני שישב לצדו: ״תסתכלו לי בעיניים, לי, לנציג מדינת ישראל והעם היהודי, ותגידו שאתם לא מוכנים למושב המיוחד של העצרת בגלל מדינות ערב. לכם יש חוב מוסרי כלפי עמי. אצלכם התרחשה הטרגדיה הנוראה ביותר בתולדות האנושות. לערבים ולפלסטינים יש מספיק החלטות נגדנו בעצרת והגיע הזמן שגם הנראטיב היהודי והישראלי יקבל ביטוי באמצעות המושב!״
פניתי לעמית מהמשלחת הרוסית ושאלתי לדעתו. תשובתו היתה חדה ומהירה: ״נתמוך ביזמה שלכם! איבדנו מעל 20 מיליון איש במלחמה מול הנאצים והצבא האדום שחרר את אושוויץ״. הבטחתי בהמשך גם את תמיכת ארה"ב, קנדה ואוסטרליה. חזרתי לאירופי והבהרתי שהערבים לא יקבעו לנו האג׳נדה ושאנחנו נחושים להמשיך במהלך ושעל האירופים להחליט באיזה צד של ההיסטוריה והמוסר הם עומדים.
אחרי התייעצות קצרה עם השגריר שלו חזר הדיפלומט האירופאי ואמר: ״האיחוד האירופי יתגייס ליזמה, למרות התנגדות מדינות ערב״.
יצאתי מהמפגש, התחיל לרדת שלג. התקשרתי לשגריר דני גילרמן ובישרתי שיש לנו מושב. רעייתי כנרת התקשרה לשאול איפה אני, שכן האורחים אצלנו ממתינים להדלקת נרות. השבתי שאגיע מאוחר ושלא יחכו לי, אבל היום עשינו משהו חשוב למען העם והמדינה.
שבועות מעטים מאוחר יותר התכנס המושב המיוחד של העצרת לציון 60 שנה לשחרור אושוויץ ב-27 בינואר 2005 והצבנו תערוכת קבע בבניין האו"ם לזכר השואה. בנובמבר אותה שנה האו"ם אימץ החלטה שקבעה את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ולאחר שנה קיבלה העצרת החלטה נוספת שאסרה על הכחשת השואה.
בזמן שחלף הובררה חשיבותה העצומה של ההחלטה בהנחלת זיכרון השואה בכל העולם. בשנים שעברו מאז התקיימו ומתקיימים אלפי אירועים שנתיים בעולם לציון ה-27 בינואר. התאריך והנושא הוכנסו ללוח השנה הבינלאומי וחשוב יותר – השואה הוכנסה לתוכניות הלמוד הלאומיות כדי שהתלמידים ילמדו על חשיבות הסובלנות וההכרח למנוע פשע נורא כזה בעתיד.
באירוע שהתקיים ערב המושב בינואר 2005 אמר דב שילנסקי, יו׳ר הכנסת לשעבר: ״עת שוחררתי ועמדתי בשערי דכאו, לאחר שהעולם נטש אותנו, הרגשתי הכי בודד בעולם. אם הייתם אומרים לי אז, שאחרי 60 שנה יעמדו אומות העולם ויצדיעו לנו, הייתי צוחק בפניכם״.
קשה לתאר ההתרגשות שאחזה בנו. עשינו את זה בשבילו, בשביל הניצולים, למען זכר ששת המיליונים וכדי שהדורות הבאים לעולם לא ישכחו.
