"אתם מקדשים את פשעי המלחמה של הטרוריסטים מעזה", אמר ראש הממשלה בשבוע שעבר מעל בימת הכנסת, והצית אש. הוא הוסיף שמן למדורה כאשר בכנס חירום בגני התערוכה השבוע תקף את בכירי כחול־לבן על כוונתם להקים ממשלת מיעוט שתישען על חברי הרשימה המשותפת. "להיות תלויים בהם בכל עת, בייחוד בעת הזו, זו סכנה גדולה לעם ישראל. זו נקודת שבר בתולדות המדינה, דבר שלא היה כדוגמתו", קבע נתניהו, וציין שחברי הרשימה המשותפת "תומכים בארגוני טרור" ו"רוצים להשמיד את המדינה".
אחרי שאחמד (״אין דבר יותר נעלה מהשהיד") טיבי צעק על ראש הממשלה במליאה שהוא משקר ומסית, החליטו ברשימה המשותפת לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לפתוח בחקירה מיידית ולבדוק אם ראש הממשלה עבר על חוק ההסתה לגזענות. "בימים האחרונים", נאמר בהודעת הרשימה, "חצה בנימין נתניהו כל גבול בהסתה המסוכנת והפראית ומסע הדה־לגיטימציה נגד חברי הרשימה המשותפת. נתניהו, שעשה ויעשה הכול כדי לשמור על כיסאו, ממשיך להסית נגד הציבור הערבי בכללותו, מפיץ שקרים וטוען כי חברי הכנסת שלנו תומכי טרור. הציבור הערבי ונציגיו הם לגיטימיים כמו כל ציבור אחר. כל מי שמאמין בערכים דמוקרטיים מוכרח להתנגד לציד המכשפות של החשוד מבלפור נגדנו".
זה באמת נורא כשמסיתים נגדך. היינו בצד שהסיתו נגדו שנים רבות, ואנחנו מכירים היטב את התחושה הזו. רק שאולי יש כאן בלבול: להגיד משהו רע על מישהו זו לא הסתה, בוודאי אם הדבר הזה נכון. קוראים לזה "להגיד את האמת", וזה סבבה לגמרי ואפילו חוקי במדינות מסוימות. אולי האמת הזאת לא נעימה ואולי קשה לשמוע אותה, אבל הבעיה היא לא באדם המביע אותה אלא בזה שעשה את המעשים שהדובר מוקיע בצדק.
אני לא בטוחה שההבדל הזה נהיר לחברי הרשימה המשותפת, אז אסביר: אם אתם תומכים בטרור ומישהו אומר שאתם תומכים בטרור, המישהו הזה לא הסית (אפילו אם הוא נתניהו). למשל, בהפגנה שנערכה לפני כמה ימים נגד המבצע בעזה, שבו חוסל מפקד בג'יהאד האסלאמי שהוציא לפועל פיגועים נגד יהודים (כלומר: הפגנה בעד המשך חייו של אותו טרוריסט נאלח. כלומר: הפגנה תומכת בטרור. כלומר: הפגנה התומכת בהמשך צילוק נפשם של תושבי הדרום והניסיונות, שלעיתים מצליחים, לרצוח אותם), אמרה ח"כ עאידה תומא סלימאן: "מפה, מתל־אביב, אני משמיעה קול צעקה ואומרת לעם שלנו בעזה: יש בישראל אנשים הגונים שרוצים שלום ולא רוצים לחיות במלחמות. תחזיקו מעמד, בסופו של דבר כל כיבוש ייגמר״.
העובדה שלפני 14 שנה באה אל קיצה בפתאומיות הנוכחות היהודית בעזה, לא בלבלה את חברת הכנסת. אין כיבוש, אפילו לא גרגר של כיבוש. אנחנו לא שם, את סתם משמיעה קול צעקה. היא גם האשימה את בני גנץ בפשעי מלחמה כשאמרה: "במה תמכת, ברצח מתוכנן?". ממתי הרג של טרוריסטים הוא רצח ולא פעולת מנע שנועדה להציל חיים? רק כשאין לך רצון להציל את החיים האלה אלא להמשיך את המלחמה. אז את רשאית להחזיק בדעתך המעוותת, רק אל תגידי שאת בעד שלום ושוויון. את בעד רצח יהודים.
אותה ח"כ, נזכיר, לא הסכימה לגנות את רצח אורי אנסבכר, וכינתה את ארי פולד "רוצח שביצע הוצאה להורג". היא תומכת טרור, ומותר להגיד את זה. זו אינה הסתה, זאת האמת. עופר כסיף, חברה לסיעה, כינה את איילת שקד "חלאה ניאו נאצית", את ליברמן "צאצא של אדולף", ואת היהודים שעולים להר הבית "סרטן עם גרורות שיש לחסל". מה זה אם לא הסתה? אם נלך על פי המפתח "הסתה או אמת", ההצהרות של כסיף אינן אמת אלא הסתה מובהקת. וכשיאיר לפיד מאיים על ראש הממשלה ואומר ש"אם יקרה משהו חס וחלילה לאחד מהאנשים שיושבים פה בחדר – זה ביבי. הוא גרם לזה. שלא ילך אחר כך לטלוויזיה לספר כמה הוא מזועזע. זה ביבי, זו ההסתה שלו" – זה פשוט לא נכון. כי אם יקרה משהו למישהו מהח"כים הערבים זה לא בגלל מה שנתניהו אמר, הוא סך הכול תיאר מציאות.
בואו ננסה ללכת על האפשרות של האמת. זה יהיה שינוי מרענן. אם חברי הרשימה המשותפת תומכים באנשי ג'יהאד אסלאמי שרוצחים יהודים כאידאולוגיה – שיגידו את זה בפשטות ויישאו בתוצאות. בינתיים הם מתפתלים, מתגוננים ומתקיפים. אם ראש הממשלה מתנגד לאנשי חמאס וג'יהאד ולמי שתומך בהם, מותר לו להגיד גם את זה. זאת לא הסתה, זאת האמת. וכידוע, האמת והשלום אהבו.
