יש משהו מרענן מאוד בדבריו של הרב יוסף קלנר. יושב אדם מלומד ומרביץ תורה בתלמידיו. השיעור נקרא "למה נשים כל כך מטומטמות". איפה עוד תמצאו שיעור תורה כזה שאפשר להביא את הפופקורן, להתרווח בכורסה, להשתומם עד עפר, לצבוט את עצמך ולגלות – לא זה לא חלום.
ההפקה זולה יחסית, ארון ספרים מאחור וספר פתוח מלפנים, אפילו אין צורך בצחוקים מוקלטים, בסך הכול דרושים מספר תלמידים שיבלעו את דבריו בצמא אינטלקטואלי, ויגחכו יחד איתו במקומות הנכונים על אמותיהם, אחיותיהם, נשיהם וקולגותיהם לעתיד. חה חה חה נשים לא יודעות לנהוג. בדיחה מעולה! לא שמענו אותה עוד לפני המצאת הכרכרה. טוב, הם הרי חכמים ומתוחכמים נורא, לא כמו הנשים האלו שדעתן קלה והרוחניות שלהן זה "קשקוש. המצאה".
יש משהו ישר מאוד בדבריו של הרב קלנר. גם לי נמאס לשמוע מהקשקושים על "הרוחניות" של האישה, הדיבורים האלו על המבנה הנפשי שלה שבגללו איננה מחויבת במצוות שהזמן גרמן ונשמתה עובדת את האלוהים מעצם היותה משוכנת בגוף של אישה, ונשמתה מתרוננת בתפילה תדיר, גם בלי ששפתיה ינועו. אף פעם לא קניתי את זה. הדיבורים האלו ניצבים בצד השני של הנשים הקטנות שהם רוצים שנהיה, וקצוות הרי מתחברים. יש מספיק זלזול לכולן, וכל דמתנשא גובר.
–להאזנה לדבריו המלאים של הרב יוסף קלנר לחצו כאן
יש משהו נוגע ללב בדבריו של הרב קלנר. יושב אדם עם הדרת פנים טובה. יושב ומלהג, לא נעים לומר, בכל זאת רב, אבל מפיו ניתזות שטויות אלוהיות חיות. אז אני שואלת, על מה ולמה ככה? ממה כבוד הרב מפחד כל כך? אני רוצה להושיט יד לעזרה. לבקש ממנו לא להיבהל. אלו בסך הכול אנחנו, נשים שתלמידיו-הגברבריו עתידים לרקום איתנו חיים, לגדל איתנו ילדים, לחבוק איתנו חיים של יצירה. זלזול כל כך לא אינטליגנטי ומנומק, מצביע על אימה עמוקה מ"האחר" הנשי, עד כדי התעוררותו של הצורך להפוך אותנו, הנשים, ליצורים נחותים ובזויים.
יש משהו המאיר בחשכתו בדבריו של הרב קלנר. אפשר להגיד שגם אני עברתי באזורי החיוג של בית מדרשו בכמה תחנות מהחיים שלי. קראתי ברשתות החברתיות תגובות של נשים שחונכו בעולם הזה. נשים רבות מרגישות נבגדות. דבריו הם התחמושת הכי חזקה שיש לפמיניזם הדתי כיום. בערות ודלות מחשבה לא משיבים מלחמה שערה כנגד המהפכה הפמיניסטית. נו, אתם בטח מכירים את דרכה של הגאולה. כמו איילת השחר שבקע אורה. אחרי החושך הכי גדול עולה השחר ומפציע האור. "כך היא גאולתן של בנות ישראל, בתחילה קמעה, כל שהיא הולכת היא הולכת ומאירה".
הרב קלנר, אני רוצה להגיד לך תודה. כמו בלעם שרצה לקלל אבל יצא מברך, כך אחרי הקטרוג שלך, מלאה הארץ התנגדות עזה וחוצה תתי מגזרים לדבריך על המין-הלא-רק-יפה-ולא-רק-סורג-ובוחש-בסיר-ומדבר-בטלפון. תודה, בסופו של יום הרבית אהבה כלפינו והאדרת את מקומנו בעולם, בזה הדתי ובזה שאינו, גם אם לא ברצונך.
