מי אתה, אביגדור ליברמן? עד היום הוא שיווק את עצמו באופן מוצלח למדי כגבר־גבר שמילה אצלו היא מילה, מנשנש ערבים לארוחת בוקר, לועס מיעוטים שאינם נאמנים למדינת ישראל, דגלה והמנונה. ימין אמיתי, הארד־קור, עצבני ותקיף, עם מבט של שחקן פוקר ונשק סודי: קול מונוטוני שמרדים את יריביו כשהם בנהיגה או מפעילים ציוד כבד.
מאידך, הוא הרים את ידו יותר מפעם אחת בעד הקפאת בנייה, וכתב בשמו במאמר בכתב העת The Jewish Week "אני מצדד בהקמת מדינה פלסטינית בת קיימא", כנראה באנגלית כדי שאנחנו הילדים לא נבין. הוא צועק שהוא בעד עונש מוות למחבלים, אבל לא פועל בשבתו כשר הביטחון ליישם את החוק הקיים המתיר עונש כזה. הוא גם לא ניתב את המנהל האזרחי להפסיק למרר את חיי המתנחלים ולהתחיל לעשות את העבודה באכיפת החוק ביו"ש.
במצע מפלגתו כתוב אולי ש"התיישבות יהודית היא חלק מתפיסת הביטחון והחזון הציוני", אבל חשיבות ההתיישבות מוזכרת פי 12 יותר במצע מפלגת העבודה. ליברמן אוהב מאוד להצטייר כימין. ראו את דמותו ב"ארץ נהדרת", וליברמן האמיתי עושה אותה טוב יותר. כדי לטפח את התדמית הזו הוא התבטא נחרצות בעד קיצור הפז"ם של הנייה, למשל. איך זה נגמר בסוף? כולם יודעים.
כי באמת, ליברמן אינו איש ימין. הוא פוליטיקאי אופורטוניסט. אני שונאת להגיד "אמרתי לכם" – סתם, אני נהנית מכל רגע – אבל לגמרי אמרתי לכם. כבר שנים אני כותבת כמה מסוכן להאמין לאיש הזה, שבקמפיין של אבי בעבר הוצג כפינוקיו, דבר שגרר שתיקה של שנים מצד ליברמן. בשלב כלשהו ניתח את המפה האלקטורלית והבין שבערוגות הימין הוא יקצור יותר מנדטים מאשר בכל מקום אחר, וכשהרוחות השתנו – כך גם דעותיו ומעשיו.
מי שרוצה להצביע ליברמן, שיעשה זאת, אבל בעיניים פקוחות. איך אפשר לעשות זאת במציאות כל כך מבלבלת? פשוט: בִדקו מה עשה האיש. ככה תדעו איפה הלב שלו באמת. אל תלכו שולל אחרי הפה בלבד. בעיתון "אל־חיאת" מכנים אותו "שקרן בן שקרן משושלת כוזרית טרוריסטית, מהגר בריון ממולדובה שאין לו שום זכות להיות בפלסטין הכבושה". ראש הממשלה נתניהו מכונה באותו מאמר ממש "פושע מלחמה". מבחינתי עדיף שאויביי יכנו אותי פושעת מלחמה מאשר שקרנית. שקרן משקר לכולם, גם לבני עמו, גם לבוחריו.
אז מה גילה לליברמן הסקר הפנימי האחרון? זאת אוכל רק לנחש: הוא העלה שמצביעיו הפוטנציאליים יימשכו יותר אחרי אמירות המלבות את השנאה נגד החרדים מאשר את זו נגד הערבים. אני לא בטוחה שהסקר הזה מדויק. בציבוריות הישראלית יש הרבה יותר רצון להתקרב, להכיר, לבנות גשר בין "השבטים" שאפיין הנשיא מאשר שנאה, יריבות והתבצרות בגטו. אולי זה בגלל סרטים המראים את החברה החרדית מבפנים או סדרות עם מבט אמפתי כמו "שטיסל".
מה ההיגיון מאחורי מעשיו? ובכן, ליברמן מנסה לשתות קולות מכחול לבן, מהנדוניה של לפיד, מכל מי ששם כי הוא שונא חרדים, ולכפות על כולנו ממשלת אחדות. אבל הוא יודע שהליכוד לא ייפטר מנתניהו כל כך מהר, ושגנץ לא ישב עם נתניהו באותה ממשלה. הוא גם יודע שהנשיא לא יטיל את הרכבת הממשלה על ראש המפלגה הגדולה ביותר, אלא על מי שהכי הרבה ח"כים המליצו עליו.
אם כן, מה באמת ההיגיון מאחורי מעשיו? ראשית, כידוע, לשנאה תמיד יהיו קונים. מיצית את שוק שונאי הערבים? מישהו אחר תפס את מקומך בנישה? עבור הלאה, יש הרבה את מי לשנוא. אפשר לחרחר ריב ומדון, לעורר מחלוקת ולהדגיש אותה גם כלפי מגזרים נוספים. גם אם חלילה תמליך ממשלת שמאל בבחירות הקרבות, הכול מצדיק את המטרה, שהיא לצבור כמה שיותר כוח. מה שיקרה להתיישבות בדרך, לעתיד מדינת ישראל, ליישוב שבו הוא גר, כל אלה פחות חשובים כרגע, כנראה.
