הדברים שנכתבים להלן אינם מייצגים את דעתו של איש מלבד את דעתי בלבד. מדובר במסקנות אישיות שהסקתי על סמך שנים של עיסוק בפוליטיקה, ובהתבסס על שיחות ופגישות רבות עם פוליטיקאים ועם נציגים של ערביי ישראל. מכיוון שאיני מתראיין, ברצוני להסביר את תפיסת עולמי בנדון גם למקללים ולמגדפים ובעיקר לאנשים חושבים. לפני ימים אחדים עשיתי זאת מעל במה עיתונאית אחרת, ועכשיו אני מבקש לעשות זאת גם כאן.
יהודי חכם שאני מעריך מאוד יעץ לנשיא טראמפ עוד לפני הבחירות בארה"ב: "סגור את הגבול הדרומי של ארה"ב, ואל תאפשר כניסה בלתי חוקית של היספנים לאמריקה". טראמפ השיב לאותו יועץ שמהלך כזה יגרום להיספנים לשנוא אותו ולא להצביע עבורו, כאות סולידריות עם אחיהם שמעבר לגבול. אותו יהודי חכם ענה: "לא, ההפך", והשאר היסטוריה. בסופו של יום היו אלה ההיספנים שהצביעו בהמוניהם לנשיא טראמפ מכיוון שטוב להם בארה"ב. הם אלה שלא רוצים שאמריקה תתמלא בעוד היספנים, והמבין יבין.
ומהמשל לנמשל: מאפגניסטן ועד גיברלטר, אין מדינה דמוקרטית אחת שטוב למוסלמים לחיות בה כמו בישראל, אבל זה לא מספיק. יש עוד הרבה מה לעשות למענם.
את הרוב המכריע של ערביי ישראל מעניינים בחיי היומיום שלושה תחומים: כלכלה, חינוך וביטחון פנים. אין סיבה שלא יהיו להם חלק ושותפות בניהול הממלכתי בתחומים אלה. הם לא חייבים להיות ציונים ולעמוד דום בימי הזיכרון, הם כן חייבים להיות נאמנים במאה אחוז למדינת ישראל, שבתמורה תעניק להם את מלוא זכויותיהם.
למיטב הבנתי, רצונו של כל ערבי ישראלי לחיות במדינת ישראל. איני מכיר אחד מהם שרוצה לחיות תחת כנפי הרשות הפלסטינית, כפי שהציע יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, אם בכלל יש טעם לצטט משהו ממצעו ולהתייחס ברצינות למילה של מי שטען תמיד שמילה שלו היא מילה.
אני גם בעד צירוף ערבי ישראלי למו"מ שאם ירצה השם יתקיים באחד הימים מול הציבור הפלסטיני, ומאמין שהוא אף ישמור על מדינת ישראל יותר מהרבה יהודים שמוכנים בקלות לוותר עליה. מאז ומתמיד קיים ניגוד עניינים מהותי, שבדרך כלל אינו בא לידי ביטוי חיצוני, בין ערביי ישראל ובין הפלסטינים ביו"ש. במקום שננצל זאת במובן החיובי של המונח "ניצול", אנו זורקים אותם שוב ושוב, בניגוד לרצונם, היישר לזרועות שונאינו.
לא, אינני תמים. בין ערביי ישראל יש אזרחים ופוליטיקאים שניזונים מהסכסוך הישראלי־פלסטיני ונבנים ממנו, ואין צורך להיכנס לדוגמאות שמיות. לכולם ברור במי מדובר. הבה נשתף פעולה עם אותה אוכלוסייה אלמונית גדולה החפצה בשקט ובחיים טובים, לעצמם ולמשפחותיהם, ונטפח אותה. הגיעה העת לשנות את תמונת המצב שמעמידה את היהודים מצד אחד, ואת ערביי ישראל והפלסטינים מצד שני. כל הצדדים רק סובלים ממנה לשווא. הקיטוב אינו כה קוטבי כפי שנהוג לתאר.
כפי שכתבתי לפני ימים אחדים, אני סבור שדווקא הימין הישראלי חייב להרים את הכפפה הזאת. בכל השיחות והמפגשים שנכחתי בהם עם ערביי ישראל, יכולתי לשמוע אותם אומרים שהם פיתחו שנאה וחוסר אמון כלפי השמאל הישראלי, לאחר שהתאכזבו ממנו קשות במשך שנים. ההצבעה בכנסת על מינוי מבקר המדינה אכן מוכיחה שלא היו אלה דברים בעלמא. ערביי ישראל אינם מונחים עוד בכיסו של השמאל הישראלי.
לסיום, מה שמעניין את אזרחי ישראל בכלל ואת הימין בפרט, מעבר לקדושת הארץ ולהבטחת שלמותה, הוא נושא הביטחון. הביטחון של ערביי ישראל נעוץ, בין השאר, בידיעה שאת הכבוד ואת התקציבים שקיבלו מממשלות הימין לא קיבלו וגם לא יקבלו לעולם מפטרונם הנצחי כביכול בשמאל. הגיעה השעה של הימין להיעתר באופן רשמי ובנפש חפצה לאתגר הפיוס והשיתוף הזה.
ערביי ישראל הם הפתרון, לא הבעיה.
