ידידי ד"ר יואל רפל קובע, במאמרו "המסע מתחיל ביום ההולדת" במוסף שבת בשבוע שעבר, כי בר כוכבא הוא "מפקד המרד הכושל ביותר בתולדות ישראל". ראוי לדון בטענה הזאת בשל השימוש הפוליטי האקטואלי שנעשה בה. הראשון שהניף אותה במלוא העוצמה בדורנו היה פרופ' יהושפט הרכבי, שטען ש"אנו קיימים לא הודות לבר כוכבא אלא חרף בר כוכבא". המרד לדבריו היה התעלמות מהמציאות, "מדיניות רהב" חסרת סיכוי, שהביאה עלינו אסון. מכאן הוא גזר מסקנות אופרטיביות: תביעה לנסיגה מחבלי ארץ ישראל ששוחררו במלחמת ששת הימים.
בעקבות פרסום מאמריו של הרכבי פניתי לפרופ' א"א אורבך, מגדולי חוקרי היהדות בדורות האחרונים ובעל השקפת עולם "יונית". הוא אמר שהרכבי העביר לעיונו טיוטה של הדברים וביקש את חוות דעתו. אורבך הסכים למסר הפוליטי, אבל הוסיף שזו אינה ההיסטוריה של מרד בר כוכבא. הרכבי התעלם מכך. גם הארכיאולוג יגאל ידין, סגן ראש הממשלה שחשף ממצאים מהמרד, השיב להרכבי: "השוואה בין המצב בימי מרד בר כוכבא למצב כיום היא שגיאה מבחינת המתודה ההיסטורית".
הרכבי השתית את טיעוניו על שתי הנחות. אחת, שתושבי הגליל לא מרדו, ואנו צאצאי היהודים בגליל. שתיים, שאיסור ברית המילה והפיכת ירושלים לעיר אלילית נחתו על ישראל כתוצאה מהמרד. את ההנחות האלו סותרים חוקרי התקופה, שטוענים כי תושבי הגליל השתתפו במרד, וכי זמן קצר לאחר המרד הוקמו בדרום הר חברון 68 יישובים יהודיים חדשים, והחשוב מכול, ששתי הגזרות האלה קדמו למרד והיו המניע לו.
הרומאים אבחנו נכון את שורשי הקיום היהודי. אילו חלילה ריאליזם פוליטי היה מוביל את העם היושב בציון לכוף ראשו ולא להזדקף מול גזרות הרומאים, ספק גדול אם היינו קיימים היום כאומה. ההנהגה בימי בר כוכבא הבינה שזו "מלחמת אין ברירה", מלחמת איתנים על קיומו של עם ישראל כאומה נושאת בשורה. כניעה בארץ הייתה ממריצה את הרומאים להמשיך בכך גם בגולה, שהרי ייחוד עם ישראל היה לצנינים בעיניהם.
במציאות הזאת נדרשה מסירות נפש אישית ולאומית, כדברי חז"ל: "כל דבר ודבר שנתנו ישראל נפשם עליו נתקיים בידם, וכל דבר ודבר שלא נתנו ישראל נפשם עליו – לא נתקיים בידם". כך לימדנו רבי עקיבא במותו על קידוש השם: החיים אינם ערך עליון. טעם החיים נעוץ במערכת ערכים שלמענם ראוי למסור את הגוף ואת הנפש. מה הם הרכיבים המחברים כיום בין כל היהודים ברחבי העולם? ברית מילה ומרכזיותה של ירושלים. ביטול שני אלה עלול לפרק את החישוקים שמאחדים אותנו.
רבן יוחנן בן זכאי נטש את ירושלים הנצורה והקים ביבנה בית מדרש בחסות הקיסר הרומי. המתפעלים ממעשיו ראוי שייתנו דעתם על כך שמרד בר כוכבא צמח מבית המדרש ביבנה. ההכנות למרד נעשו לאורך שנים תחת הנהגת דור יבנה. המידע המועט על המרד מעלה שבשלבים הראשונים זכו המורדים להישגים ניכרים, והיכו בצבא הרומי מכות קשות. מלחמת הגרילה שניהל בר כוכבא העמידה בפני הרומאים אתגר צבאי שהם התקשו להתמודד איתו. כדי להכניע את המורדים בחרו הרומאים בחיסול האוכלוסייה האזרחית ובהרס היישובים. עם ישראל הוכה מכה אנושה, אבל לא נכחד. זמן קצר אחרי המרד בוטלו גזרות אדריינוס, ועם ישראל התאושש והמשיך לחיות בארץ עוד מאות שנים, בעיקר בגליל וגם בדרום הר חברון.
סמוך לכפר־עציון, בגבול מחנה הפליטים ערוב, גילה צוות בית ספר שדה כפר־עציון בשלהי שנות השישים מחילת מסתור מסועפת של לוחמי בר כוכבא. פעם שוחחתי על המרד במעבה המחילה המפותלת עם תלמידי כיתה ז', לאורם הקלוש של נרות מהבהבים.
המחנכת, שהושפעה מהרכבי, אמרה שהמרד היה כישלון נורא. אחד התלמידים הגיב: מי יושבים עתה במחילה, ילדי אדריינוס וטיטוס או ילדי רבי עקיבא ובר כוכבא? איני מכיר מענה חכם ואמיתי מזה. במערכה על קיום עם ישראל ניצחו רבי עקיבא ובר כוכבא ולוחמיהם את האימפריה הרומית. אמנם שילמנו מחיר כבד מנשוא, אך הצלנו את קיומנו הלאומי. מאפר שרפת ביתר צמחה תרבות יהודית עשירה ומפוארת.
