זו כבר לא תקרית חד פעמית או טרנד חולף, זו תופעה של ממש: יהודי ארה"ב כבר לא יכולים להרגיש ביטחון ונוחות כפי שהרגישו במשך כל כך הרבה שנים. אם לפני חצי שנה בדיוק, בבית הכנסת "עץ חיים" בפיטסבורג, נורו לראשונה יהודים בשל מוצאם בבית כנסת, מאז הקמת ארה"ב – כעת זו כבר הפעם השנייה. הפגנות של פעילים נאו-נאצים נגד יהודים הפכו להיות כבר דבר מקובל יותר מאשר בשנים האחרונות, ובעיתון המשפיע בעולם, הניו-יורק טיימס, מפרסמים קריקטורה אנטישמית – ולא ממש מתנצלים על כך.
אתמול בבוקר, שעון ארה"ב, נכנס אמריקני בן 19 לבית הכנסת של חב"ד בעיר פאוויי, פרבר של סאן-דייגו קליפורניה בארה"ב, בתפילת שבת ופסח. אישה אחת נרצחה, ושלושה נפצעו כתוצאה מהירי.
פעם שאלו אותי אם אני מכיר יהודים שהורידו כיפות בארה"ב בעקבות העלייה של האנטישמיות. עניתי שלא, כיוון שבאמת לא חשבתי שישנם כאלה – כיום המצב כבר שונה. כאשר תוקפים אותך במקום שמזהה אותך בצורה החזקה ביותר כיהודי – אתה נפגע מכך עמוק בלב, והדבר לא יכול שלא להשפיע עליך. האם פחות יהודים יגיעו כעת לבית הכנסת בעקבות המצב החדש? אני עוד לא בטוח בכך. דווקא בבריטניה, שסובלת מאנטישמיות משמאל כבר כמה שנים, ראינו הרבה מאוד יהודים שהחליטו להרים ראש בעקבות המצב: ידוענים יהודים שלא דיברו על מוצאם החלו להתקרב לשורשיהם ולהתחבר לקהילה היהודית, הארגונים היהודיים התאחדו סביב הנושא – דבר שאיננו בשגרה ואפילו העיתונות היהודית פרסמה פעם אחת את אותו השער בדיוק, למרות התחרות ביניהם.
יהודי ארה"ב כבר לא יוכלו להגיד "אצלנו זה לא קורה", כי בשנה האחרונה נרצחו 12 בני אדם רק בגלל שהם יהודים – בלי שום סיבה אחרת: לא סכסוך עסקי ולא מריבה משפחתית. מדובר באנשים שינקו מתורה ניאו-נאצית וחושבים שהיהודים אחראים לכל הרוע שיש בעולם. אך גם משמאל, ארה"ב מתחילה להראות סימנים של מציאות פוליטית דומה לבריטניה, שם שומעים מידי כמה ימים על פוליטיקאי במפלגת האופוזיציה, בלייבור, שמתבטא בצורה אנטישמית למהדרין. אם בארה"ב חברת בית הנבחרים המוסלמית אילהאן עומאר מקדמת את החרם על ישראל, ומאשימה את איפא"ק בשוחד של פוליטיקאים אמריקנים לצורך תמיכה בישראל – האנטישמיות משמאל חזקה אף היא מתמיד.
אנטי ישראליות בדמות אנטישמיות הפכה להיות פופולרית יותר ויותר בארה"ב של השנה החולפת. רק בסוף השבוע האחרון הזדעזענו מכך שבניו יורק טיימס פרסמו קריקטורה אנטישמית קלאסית: הנשיא טראמפ כעיוור ועם כיפה על ראשו, מובל על ידי כלב נחייה יהודי בדמותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בעיתון אמנם פרסמו הודעה שמדובר בקריקטורה אנטישמית, אך לא התנצלו על פרסומה.
יהודי ארה"ב של היום מותקפים מימין, משמאל ומצד האסלאם הקיצוני. זו טעות לחשוב שמדובר רק באנטישמיות מימין, ובאשמתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ – כי מדובר בנושא מורכב בהרבה.
סביר שכעת נראה את מה שהתרחש בבריטניה, למרות ששם לא ראינו אבדות בנפש: מפגני תמיכה גדולים בקהילה היהודית, התחזקות הזהות היהודית של ידוענים ואישי ציבור, והתלכדות של ארגונים יהודיים – מכל הזרמים – סביב המלחמה באנטישמיות. אולי זה הצד החיובי שבמציאות העגומה והקטלנית הזו: לאורך ההיסטוריה ידענו להתאחד רק סביב אירועים שכאלה, עלילות דם, אירועים אנטישמיים וגירוש יהודים מארצות בהם גרו לאורך 2,000 שנות גלות.
הרי יהודי ארה"ב מתבוללים בצורה כה גבוהה כיוון שהם הרגישו הכי בבית בעולם. הם הגיעו לעמדות מפתח בחברה האמריקנית: יש שופטת יהודייה בבית המשפט העליון; יהודים התמודדו על תפקיד סגן נשיא ואף על ההזדמנות להיבחר לנשיא מטעם המפלגה הדמוקרטית; רבים מראשי המשק וכלי התקשורת הינם יהודים, ושלא נדבר על הוליווד. והם, בניגוד לדור הוריהם וסביהם, לא סבלו מאנטישמיות באופן גלוי. אך במצב בו אתה הופך למטרה, אתה מתחיל לחשוב בצורה אחרת – ועל יהודי ארה"ב להתחיל להבין שהם קודם כול יהודים – ורק אחרי זה, אמריקנים. לצערי, עבור מרביתם, המציאות כיום הפוכה לחלוטין.
