ארבעים שנה בדיוק אחרי חתימת הסכם השלום עם מצרים (אגב, גם אז סוף מרץ היה חורפי למדי) שוב עומדת על סדר יומנו מתנה שמצרים קיבלה מישראל – צוללות – אך בשני הבדלים קלים:
1. לפני ארבעים שנה העביר מנחם בגין מישראל למצרים במתנה את כל סיני, ואילו בימים אלה המתנה המדוברת היא צוללות גרמניות שנמכרו למצרים תוך הנהון הסכמה ישראלי, שכנראה נבע מחוסר ברירה (פרשיה ביטחונית עלומה).
2. הפעם זה כואב הרבה יותר לשמאל ולתקשורת הממוסדת. הם חופרים ונוברים בעניין הצוללות המצריות כפי שלא חפרו ונברו מעולם בשאלה אם היה אפשר לעשות שלום עם מצרים בלי לתת להם את כל סיני, ולהשאיר לפחות בידינו את חבל ימית ז"ל. הוויתור הישראלי בסוגיית הצוללות, אם בכלל היה ויתור כזה, מדאיג אותם ביטחונית פי כמה מהוויתור על שטח שגודלו פי שניים וחצי מישראל הקטנה. פתאום הם מתנגדים לוויתורים.
לפני שמנחם בגין מסר את כל סיני למצרים הוא לא נועץ כלל ברמטכ"ל דאז, מוטה גור. לפני שיצחק רבין מסר את ערי יו"ש ועזה לערפאת הוא לא שאל לדעתו של הרמטכ"ל אהוד ברק; לכל היותר שאל את שר הביטחון (יצחק רבין). גם אריאל שרון לא נועץ ברמטכ"ל בוגי יעלון ערב נאום ההתנתקות שלו בכנס הרצליה 2003, וככל הידוע גם לא התעניין במיוחד בעמדת שר הביטחון שאול מופז. ברם, העניין הזה נשכח ונסלח לו חיש קל על אף שגם להתנתקות נלוו אי אלו חשדות על מניעים אנוכיים פסולים של ראש הממשלה.
עקרון ההיוועצות של ראש הממשלה בשר הביטחון וברמטכ"ל הפך חיוני מאין כמותו רק לרגל העובדה שהפעם מדובר בנתניהו, לא בבגין, רבין או שרון – יקירי מחנה הנסיגות. כמובן, גם לרגל בחירות 2019. אפשרות ההעפלה לכס השלטון אחרי עשר שנות אופוזיציה מעבירה אותה על דעתה, וגורמת לה להתפרק מכל מחויבות לאמת ולקורטוב הדר. שלושה רמטכ"לים לשעבר התאגדו כדי להחיות פרשה שנסגרה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, אדם לא סלחן במיוחד לחשדות שחיתות, ולקשור אותה באופן מאולץ לתיק מניות שממש אינו קשור לה. בשבוע שעבר הם השקיעו את כל מרצם בתיק הזה כדי לגנוב את דעת הבריות. לפי סקרים אחדים זה השתלם להם. גבי אשכנזי, למשל, מגיבורי פרשת הרפז, הפך פתאום למוכיח בשער, דמות מופת מוסרית שבאה לנקות את אורוות הממשק בין הדרג הביטחוני לדרג המדיני.
במאמץ להעמיד דברים על דיוקם ולטהר את שמו פשט אמש נתניהו על אולפני נווה אילן, ועשה שם עבודה טובה. הוא לא נלחץ, לא התבלבל ולא התחמק. רוב הזמן היה רגוע למדי. חבל שלא נשאל על עניינים בוערים יותר, כמו המצב בדרום וההפקרות בהר הבית, אך לא אשמתו שלא נשאל. אין ספק שצדק כאשר טען שלבני גנץ היה יותר קל בראיונות בשבוע שעבר, הרבה יותר קל. בכל מקרה, ראש הממשלה הניח על השולחן גרסה סדורה הן לגבי תיק המניות שלו והן בעניין הצוללות. לפי הכותרות הבוקר, הוא לא הצליח לשכנע את האופוזיציה ואת התקשורת הממוסדת, כך שבמהלך הימים הקרובים נשאר רק עניין פעוט לברר: מה חשבו הצופים?
