רק סיכה אחת הצליח בינתיים הימין לנעוץ בבלון היח"ץ המרהיב של מפלגת הרמטכ"לים ויאיר לפיד: עניין הגוש החוסם. זו הבטן הרכה של כחול־לבן. בכירי המפלגה הטרייה מכחישים בזעם, מתנערים מתסריטי שותפותם העתידית עם מפלגות הרש"פ בכנסת, ומנסים באופן פתטי משהו להזים אריתמטיקה פשוטה: כדי לחולל מהפך צריך לפחות 60 ח"כים אנטי־נתניהו בבית המחוקקים, ובלי מפלגות הרש"פ אין אפשרות להגיע ליעד הנכסף הזה. פשוט אין.
בתרחיש הכי טוב, במזג אוויר אביבי במיוחד, מסוגלים גנץ ושות' לגרוף יחד עם העבודה ומרצ חמישים וקצת מושבים בכנסת הבאה. רק תוספת המושבים של אחמד וטיבי ושות' תאפשר להכריז שהבוחר הישראלי הכריע בעד החלפת נתניהו, ואז יטיל הנשיא על בני גנץ את משימת הרכבת הממשלה. הקואליציה שגנץ יקים תכיל מן הסתם גם מפלגת ימין או חרדים, כמו שהיה בממשלות רבין וברק, אבל טיבי ושות' יאפשרו את עצם הקמתה. הם יהיו חלקי הטיל הנושרים ממנה במהלך הנסיקה אל־על, אחרי מילוי משימתם. בלעדיהם לא ייתכנו חילופי שלטון בין ימין לשמאל ב־10 באפריל.
גנץ, יעלון ולפיד מיתממים כשהם מתכחשים לתיאור המצב הזה. לטענתם אין שום גוש עם הערבים, אבל איש אינו טוען שיש הסכם חשאי בינם ובין איימן עודה ואחמד טיבי, וגם אין צורך בהסכם כזה. גוש השמאל־מרכז־ערבים יתהווה מאליו בעצם זהות האינטרסים של שני הצדדים. עורך 'הארץ', אלוף בן, תיאר זאת בגילוי לב ביום שישי שעבר (אגב, ממש באותו גיליון שבו הוכפש כותב שורות אלו בגלל תמיכה פובליציסטית בחיזוק גוש הימין): "גנץ זקוק לתמיכת גוש שמתחיל במשה יעלון ויועז הנדל וממשיך כל הדרך לאחמד טיבי ואיימן עודה. אין בגוש הזה הסכמה על כלום, חוץ מהחלפת נתניהו".
גם בכיר המפלגה עופר שלח השמיע דברים דומים. "מה שהיה לגיטימי ליצחק רבין לגיטימי גם לנו", השיב שלח לשאלה מפורשת ברדיו FMי100, אם מפלגת כחול־לבן תשתמש במפלגות הערביות כגוש חוסם. כן, היא תשתמש.
על השאלה מה פסול מוסרית בכינון גוש כזה, אין כמעט צורך להשיב. גנץ ושותפיו כבר סיפקו את התשובה כשהתנערו בזעף מטענות הימין בעניין. בניגוד לשלח, הסמן השמאלי של המפלגה, הם מתביישים בשותפות העתידית עם מפלגות שאחד ממייסדיהן היה יועצו הנאמן של הרוצח ערפאת והשני מרגל חיזבאללה. לכאורה זו שותפות סבילה בלבד, אך למעשה שותפות הדוקה. מבצע החלפת נתניהו בידי מפלגת הרמטכ"לים, כפי שנכתב ב'הארץ', עובר דרך איימן עודה ואחמד טיבי.
