אפריקה ישראל: ביקור בית אצל דניאלה די נור
דניאלה די נור, בתו של סופר השואה ק. צטניק ובעלת הוצאת ספרים הנושאת את שמה, שומרת אמונים לסגנון הבאוהאוס הגרמני אבל את קירות הבית היא דווקא בחרה לקשט עם פריטי וודו - בשביל המזל. ביקור בית
דניאלה די־נור, בעלת הוצאת הספרים הנושאת את שמה, נולדה בישראל ב־.1951 אביה היה סופר
השואה יחיאל די־נור, הידוע יותר בשם העט ק. צטניק ")סלמנדרה, "בית הבובות.(" אמה של די־נור הייתה נינה אשרמן, בתם של הגינקולוג פרופ' יוסף (גוסטב) אשרמן ואשת האשכולות מלכה (וילנר(.
סבה, שנחשב אז לאחד מגדולי הגינקולוגים בישראל ובעולם, היה פורץ דרך בתחום הפוריות. הוא ניהל את מחלקת היולדות בבית החולים הדסה בתל אביב ולאחר מכן הקים וניהל את בית החולים ליולדות הקריה. "הוא למעשה היה כמו אבא שלי," מספרת די־נור. "סבתא הייתה אישה תרבותית מאין כמוה. היא ידעה שבע שפות על בוריין כולל טורקית. משפחתה הייתה מהמשפחות הראשונות שבחרו להתגורר בנווה צדק."
די־נור גדלה אצל סבא וסבתא ברחוב אידלסון בתל אביב, סמוך לבית העירייה הישן. "זה בניין משגע, בסגנון באוהאוס," היא מספרת. "הדירה, שבה גם הייתה ממוקמת הקליניקה של סבא, השתרעה על קומה שלמה." את הסב והסבתא, שקיבלו עליהם את עול גידול הנכדה, איבדה די־ נור בגיל צעיר. הסבתא מתה כאשר הייתה בת 14 וכשהגיעה לגיל 18 מת סבה. את הדירה היפה באידלסון הוריש פרופ' אשרמן לעיריית ת"א, כפי שהיה נהוג באותן שנים. כשבגרה עשתה מאמצים ניכרים לרכוש את הדירה מעיריית תל אביב, אך לשווא. לבסוף רכשה באוהאוס משלה בלב העיר.
"אני אוהבת עיצוב ואסתטיקה," אומרת די־ נור. "אם הייתי יכולה להתחיל את הקריירה שלי מהתחלה, הייתי הולכת ללמוד ארכיטקטורה ועיצוב פנים." את דירת סבה
די־נור אוהבת מאוד לבשל ולכן המטבח מושקע במיוחד ומרגישים שהוא פעיל: יש בו משטחי עבודה המותאמים בדיוק לגובה המבשלת ושולחן גדול סביבו מגישה די־ נור את ארוחות הגורמה. את מתכון הברווז הצלוי עליו מפנטז השועל בספר "קונרד ולורנץ" חיברה די־נור בעצמה, ואחר כך הזמינה את המאיירת והכותב כדי לטעום. "את כל האירוח והבישול עשיתי בעצמי," היא אומרת, "כמו תמיד."
הנאה נוספת שמעניק לה הבית היא יצירות האמנות התלויות על הקירות. די־נור ובן זוגה מקפידים לבקר מדי שנה בתערוכות סוף השנה של "בצלאל" ולרכוש יצירות של אמנים צעירים. "אנחנו לא אספנים, אבל אני חושבת שמאוד חשוב לעזור לאמנים מתחילים." בנוסף ליצירות האמנות הרבות, יש בבית גם חפצים מעניינים שנאספו בכל העולם. על אחד הקירות תלוי גובלן עשוי פייטים נוצצים. "זהו פריט וודו אמיתי. יש בו כל האלמנטים של וודו - נחש, בקבוק רעל, חרבות, לבבות, מסכות - סימנים שעל פי הוודו אמורים לשמור עלינו," מסבירה די־נור. "קיבלתי את זה מחברתי הטובה שרונה, בתו של פעיל השלום אייבי נתן ז"ל, שחיה בהאיטי." בכניסה תלויה בובת וודו, שהובאה מניו אורלינס.
כשהיא מוקפת בספרים שהוציאה לאור מספרת די־נור כיצד הגיעה לתחום. "למדתי את התחום מהמאסטרים הכי גדולים שהיו בארץ," היא נזכרת. "בשלב מסוים פנה אליי אוהד זמורה. אוהד היה מו"ל אירופאי, איכותי, בעל ידע רחב ועצום. באיזשהו שלב היה די ברור שאצטרף כשותפה או שאקים הוצאה משלי." בשנים האחרונות היא מוציאה לאור בעיקר ספרי ילדים. "אנשים הפסיקו לקנות ספרים. הם קונים מבצעים, לא מילים, לא סופרים," היא מצרה ומסכמת: "בעיניי, זה הכול עניין של אסתטיקה והקפדה על איכויות. לא משנה אם זה איכויות תרגום או שמן זית. והכי חשוב, לאהוב את מה שעושים".
נא להמתין לטעינת התגובות
